היום אני רוצה לדון איתכם על האופן שבו מאלפים כלבים למשמעת בסיסית, מהשיטות החיוביות למיניהן ועד לשיטה ההימנעותית (המבוססת כאב) ואיך דרך אחת יכולה להיות לנו לעזר רב בטיפול התנהגותי בהמשך ואיך השיטה השניה יכולה למוטט לנו את הכלב ולהביא אותו להתנהגות פראית וחסרת מעצורים.
כידוע, אני מבסס את שיטת האילוף שלי על חיזוקים חיוביים וממעט מאוד בענישה ככלי ללימוד התנהגות.
כדי לעשות סדר בדברים, להלן 2 דוגמאות:
1. אני מציג לכלב שלי חטיף, הוא מתיישב ואני מחזק את ההתנהגות עם החטיף = חיזוק חיובי.
2. אני מבקש מהכלב שלי לשבת והוא לא מתיישב ולכן אני מושך בחוזקה ברצועה והוא מתיישב = ענישה.
ישנן עוד דרכים, אך הן לא רלוונטיות למאמר הזה.
בסופו של יום, התנהגות היא תולדה של למידה - קלאסית ו/או אופרנטית. כלומר, או שאנחנו מלמדים את הכלב או שהוא מלמד את עצמו תוך קבלת חיזוקים מהסביבה שהיא לא אנחנו.
תהיתם פעם למה כלב נובח על אנשים מעבר לגדר, אבל כשנכנסים אליו לחצר הוא מתנהג בחברותיות? - כאשר אנשים עוברים מצד לצד לאורך הגדר זה מדליק אצל הכלב יצרים (שמירה, ציד, הגנה ועוד) ולכן הוא מתחיל לנבוח. אותם עוברי אורח לבסוף נעלמים והכלב, בצורת חשיבתו, מבין שהוא הבריח אותם. לכן הוא ימשיך לנבוח כל יום מעבר לגדר.
"הבריחה" של עוברי אורח היא החיזוק שמקבל הכלב מהסביבה, הוא למד בעצמו ולא ע"י למידה ישירה מאדם כלשהו.
דמיינו לעצמכם, שאתם רוצים ללמד את הכלב שלכם לשבת באמצעות ענישה אוורסיבית (בקיצור - תיקונים מכאיבים), מה שיקרה בסופו של דבר, הוא שהכלב ילמד לפחד מכם בגלל התיקונים הכואבים שהוא יקבל וגם, תצטרכו לתקן אותו חזק יותר עם הזמן (כי הוא מתרגל למשיכות). מעבר לזה, אתם הופכים את חוויית האילוף למאוד לא נעימה עבורו ומורידים את רמת המוטיבציה שלו לשתף פעולה (בכל אספקט אחר בחייו גם כן).
כלבים שאולפו בשיטות מכאיבות למשמעת בסיסית מקשרים את הפקודות שהם מקבלים לכאב שהם חשו בזמן האילוף ולכן גם יגלו רמת סטרס גבוהה יותר בזמן אימון (שמוביל לרמת ביצוע נמוכה יותר) מאשר כלבים שאולפו בשיטות חיוביות המבוססות על יצירת שת"פ והעלאת מוטיבציה בכלב לפעולה ללא הצורך להכאיב לו. האבסורד הוא, שעונש בא להכחיד התנהגות, כלומר, אם הכלב לא ישב ואתם מענישים אותו על כך יש סיכוי גבוה שאתם מכחידים את התגובה של הכלב למילה "שב".
נניח ויש לכם כלב מאוד "עקשן", כזה שהמאלפים אומרים שקשה לאלף אותו ולכן הם מציעים לכם לאלף אותו עם דוקרנים או קולר אלק', "כי רק כך הוא ילמד". לדעתי, כלב כזה פשוט לא הבין שמשתלם לו לשת"פ, וזה קשור להתנהלות היומיומית שלכם איתו ולא תמיד לאופי הכלב....תחשבו על זה רגע, אולי לכלב הזה יש עקומת למידה איטית מאוד בדיוק כמו שיש ילדים שלומדים לאט יותר מאחרים? - זו סיבה מספיק טובה "להיכנס בו" על היותו כזה?
אם תאלפו את הכלב "העקשן" שלכם בשיטות אוורסיביות (מכאיבות) אתם תגרמו לחוסר אמון מצידו (הוא לא טיפש, הוא יודע מי מכאיב לו), תגרמו לו לסטרס רב ועלולים להסב לו נזק פיזי (לחוליות הגב, הצוואר).
כלבים "עקשנים" במיוחד יקבלו תיקונים מאוד חזקים כדי לגרום להם לבצע את מה שביקשו, הכלבים האלה הכי סובלים. הם מתחילים לאבד אמון גם באנשים אחרים.
לא אחת פנו אליי אנשים שתיארו כלב תוקפן לכלבים או אנשים שגם נשך את המאלף. שאלתי אם אותו מאלף תיקן את הכלב חזק מידיי ובכל הפעמים התשובה הייתה......................ניחשתם נכון, "כן".
נקודה למחשבה - למה סיזר מילאן מקבל כ"כ הרבה נשיכות מהכלבים שהוא עובד איתם? - רמז, זה לא בגלל הכלבים עצמם....שימו לב לכמה בעיטות עם העקב הוא נותן לכלבים.
כלבים שאולפו בשיטות אגרסיביות יגלו חוסר מוטיבציה, ריחוק מהבעלים, שפת גוף מפוחדת ויסבלו מרמת אמון נמוכה מאוד באנשים. יותר מכך, הם עלולים לקשר את מקום האילוף לכאב שחשו בזמן האילוף ולכן יש אנשים שמתארים לי, שהכלב שלהם לא היה מוכן להיכנס לאוטו כאשר רצו לנסוע איתו למקום האילוף.
מדהים לא? - תראו בכמה אספקטים של החיים שלהם אנחנו פוגעים רק בגלל שרצינו ללמד אותם לשבת, לשכב ולבוא אלינו.
מקרה נוסף שהגיע אליי היה עם כלבה שזה היה האילוף השני שלה. כשהגעתי לשיעור הראשון עימה בבית ואמרתי לה את המילה "למקום" היא ברחה כל עוד נפשה בה לחדר אחר....הסתכלתי על הבעלים ושאלתי, "איך אילפו אותה להיכנס למקום שלה"? ואז הסבירו לי, שלימדו אותה להיכנס למיטה שלה ע"י זריקת חפצים לכיוונה עד שנכנסה למקום שלה. הפקודה הייתה "למקום". הכלבה קישרה את המילה "למקום" לזריקת חפצים עליה ולכן רצה מיד להתחבא. איזו חכמה!
חברים יקרים, כל התנהגות שאתם רוצים ללמד את הכלבים שלכם אפשר ללמד בדרכים חיוביות! זה יחזיק לאורך זמן, אתם תהנו, כי תראו כמה הכלב שלכם נהנה ורוצה לשת"פ וזה יחזק את הקשר שלכם איתו במקום יהרוס אותו.
עכשיו לקטע הכי מתסכל.
נניח ויש לכם כלב תוקפן לכלבים אחרים ואתם רוצים ללמד אותו ללכת ב"רגלי" לידכם למרות שיש כלבים מסביבו ובכך ללמד אותו להישאר רגוע לידם.
אם אילפתם אותו בשיטות אגרסיביות ולפי מה שתיארתי לעיל, האם לדעתכם הוא יהיה רגוע בזמן התרגול? - בשום אופן לא! הוא יהיה לחוץ מעצם נוכחות הכלבים וגם מעצם קיום הנוהג מחשש לקבל תיקונים על טעויות שהוא יעשה וכך הכלב נמצא בסטרס כפול וגדול יותר. רוב הכלבים שאני מכיר לא יתפקדו תחת הלחץ הזה ויקרסו.
אז מה עושים בגישה האוורסיבית? - מתקנים את הכלב יותר חזק. עכשיו מתקנים את הכלב בנוכחות כלבים אחרים ועוד יותר חזק.....מה אתם חושבים שיקרה? - הכלב יקשר את הכלבים האחרים לתיקונים שהוא מקבל ויהפוך להיות אגרסיבי יותר כלפיהם.
קחו את אותו כלב בדיוק, תאלפו אותו בשיטות חיוביות לפקודות בסיסיות ואז תכניסו אותו לסביבה עם כלבים ותראו תגובה אחרת לגמריי!!! כלב הלחוץ אך ורק מהכלבים בסביבה ולא מהנוהג שלו. פחות סטרס, יותר רצון לשת"פ ואחוזי הצלחה גבוהים יותר ולא רק לאותו הרגע, אלא לטווח ארוך!
הטיפ היחידי שאני יכול לתת לכם, שבפירוש יציל אתכם ממצבים בלתי הפיכים הוא כזה:
"אל תטפלו בבעיות התנהגות של הכלב שלכם בזה שתמשכו לו ברצועה יותר חזק בכל פעם, זה לא ילמד אותו להפסיק אלא ילמד אותו להמשיך עד שלא תוכלו לתקן אותו יותר חזק".
למדו את הכלב שלכם להבליט סימני הרגעה, למדו אותו לסמוך עליכם ומתוך אלה תוכלו ללמדו להירגע באמת.
משפטים אמיתיים ששמעתי ואמורים להדליק לכם נורה אדומה הם בסיגנון:
"חייבים לעבור לקולר אלקטרוני, אחרת זה לא ילך" וזה אחרי שיעור אחד או כבר בשיחת טלפון!
"תמשכו חזק יותר, ככה הוא ילמד" - כן, זו הדרך ללמד את הכלב לפחד מכם.
"תבעט לו בלסת ואז הוא ילמד לא לתקוף אותך יותר כשהוא אוכל" - אין צורך להרחיב.
"תסגור את הדלת על האף של הכלב והוא ילמד לא לצאת מהדלת ללא אישור".
"תן לו ברכיה הוא ילמד לא לקפוץ".
הבנתם את הרעיון.
בפוסט הבא!
אביא בפניכם סיפור מקרה מהמעניינים ביותר והסבוכים ביותר שהיו לי על כלב בן שנה שאולף בשיטות מאוד אגרסיביות כבר בגיל חצי שנה ומה זה גרם לו ואיך הוא הפך לכלב מאוד מאוד מאוד מסוכן.
היו חכמים ואלפו את הכלבים שלכם בשיטות הגיוניות לכלב שלכם, כך תהיה לכם הצלחה גדולה יותר.
לכל שאלה ולכל בעיה אתם מוזמנים לפנות אליי במסר, בטלפון, אימייל או בפייסבוק וכבר לא זוכר אילו עוד אמצעי תקשורת יש כיום 
שבוע טוב לכולכם!