הלקוחה חליטה להתייעץ עם הוטרינר האישי של הכלבה על דרכי הרזייה, כמקובל, והוטרינר המליץ לה לקנות מזון רפואי מיוחד המיועד להרזייה. עד כאן, הכל בסדר.
ההנחיות היו להאכיל את הכלבה מנה יומית השווה בחצי למנה היומית שהייתה רגילה לקבל מהמזון הרגיל שלה ללא כל הרגלה מוקדמת, אלא באופן חד ופתאומי.
כעבור שבועיים מהמעבר למזון הרפואי קיבלתי ממנה טלפון מודאג ביותר.
היא סיפרה, שהכלבה החלה לתקוף את הילדים שלה כאשר הם מתקרבים אליה בזמן שהיא אוכלת דבר מה.
התנהגות חדשה לחלוטין שלא הופיעה בעבר ואשר נבחנה מספר פעמים על ידי במהלך תקופת האילוף.
השאלה הראשונה שלי הייתה - "האם שיניתם משהו בסדר היום שלה?" -
קיבלתי תיאור מפורט ומלא של המלצת הוטרינר לגבי הדרך שיש לנקוט על מנת שהכלבה תרד במשקל.
היה לי ברור כשמש....הפחיתו לכלבה בחצי את כמות המזון היומית ללא כל הכנה (הפחתה הדרגתית) וסביר להניח שהיא רעבה, אולי אפילו מאוד.
בואו נבין על מה מדובר כאן בעצם.
הכלבה המדוברת בעלת יצר טרף פעיל לרמה בינונית פלוס (כיאה לגזע) ויודעת להרחיק כשצריך (יצר הגנה פעיל לרמה נמוכה, אך עדיין קיים ולא רדום).
שני היצרים הללו נכנסו לפעולה טבעית והישרדותית ברגע שהכלבה החלה להרגיש רעב גדול וחשש למקור הקיום שלה.
ביקשתי מהלקוחה להעלות את כמות המזון היומי באופן מיידי ולהשאר עדיין עם המזון הרפואי.
מבחינתי, היה קריטי לבדוק האם מתפתחת בעיה התנהגותית אמיתית שאינה קשורה לכמויות האכלה או שמא הכלבה פשוט רעבה ובשל היצרים שהזכרתי בפסקה הקודמת היא מרגישה צורך קיומי לגונן על עצמה על מנת לשרוד.
כמו כן, ביקשתי שתתייעץ עם הוטרינר האישי של הכלבה בנושא על מנת לקבל חו"ד רפואית. נטען על ידו שאין קשר בין שינוי הרגלי התזונה לבין ההתנהגות התוקפנית.
בהתחלה, לא היה שינוי, למרות העליה בכמות המזון, אך זה נלקח בחשבון והמשכנו להאכיל אותה באותן כמויות.
שקלנו לחזור ולהאכיל אותה במזון הקודם שלה בכמויות הרגילות ולהקפיד טוב יותר על צ'ופרים ופינוקים לא הכרחיים מאחר ועודף המשקל שלה לא היה חמור (בהתייעצות עם וטרינר אחר, הוא הסכים איתי).
כעבור שבועיים בערך, הוחלט לחזור באופן סופי למזון הקודם ומספר ימים לאחר מכן ההתנהגות התוקפנית נעלמה כלא הייתה.
הובהר לבעלים של הכלבה עד כמה חשוב לשמור על המשקל שלה, להימנע "משטויות" ולהיצמד למזון שלה ולעצמות לעיסה.
לציין פרט חשוב, אם ההאכלה של הכלבה במזון רפואי הייתה בשל בעיה בריאותית לא הייתי מבקש לחזור למזון הקודם, אך בהתייעצות עם וטרינר נוסף ובשל העובדה שלא נשקפה כל סכנה לכלבה מהמעבר חזרה למזון הרגיל החלטנו לעשות כך. בנוסף, בהינתן חו"ד של הוטרינר המטפל שלא תאמה את המציאות לא נותרה לנו ברירה.
המקרה הזה תמיד מזכיר לי מקרים של כלבים היוצאים מעמותה או הסגר לאימוץ והימים הראשונים שלהם (לפעמים גם חודש) יכולים להתאפיין בהתנהגויות מעט קיצוניות ולא רגילות להם וכאשר הם מסתגלים באופן סופי לבית הם "מתיישרים".
במקרים כאלו ראיתי כלבים מורעבים, שאכן תקפו בסביבת מזון כלשהו, וההנחיה הייתה חד משמעית, לאפשר לכלב לאכול עד שהוא שובע בכל יום ורק לאחר שהוא יפנים שהמזון לא נעלם לו ע"י כלבים אחרים או אנשים אחרים, אלא הוא זמין לו באופן קבוע, ניתן יהיה לשפוט האם הוא סובל מבעיה התנהגותית אמיתית או שמא אלו תופעות של רעב מתמשך.
היו עירניים לשינויים פיתאומיים אותם עוברים הכלבים שלכם ואם זה קרה, השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמיכם היא - "האם משהו השתנה לאחרונה בשגרת יומו של הכלב/ה?" - אם התשובה היא כן והשינוי קשור להתנהגות זו אז סביר להניח שפגעתם בול.
אם לא חל שום שינוי זה הזמן לפנות למאלף או מטפל התנהגותי ולהתייעץ עימו, לפחות טלפונית בשלב הראשוני.
אם למרות השינוי בשגרת יומו וההתאמות שלכם למצב החדש ההתנהגות לא השתנתה חזרה למצב הרגיל זוהי נורה אזהרה אדומה בשבילכם והזמן להתחיל טיפול התנהגותי.
בתחילת השבוע התקשרתי ללקוחה המדוברת ושאלתי אותה האם ההתנהגות התוקפנית חזרה (עברה למעלה מחצי שנה) והיא הודיעה לי בשמחה שלא, הכל שב על מקומו בשלום.
כוונתו של הוטרינר הייתה טובה סה"כ, אבל הייתה שגוייה במקרה של הכלבה הנ"ל וגם כאשר חזרה הלקוחה להתייעץ עימו הוא פטר אותה ולא ייחס כל חשיבות לשינוי התזונתי ולהתנהגות המדוברת.
לדעתי, הוטרינר המדובר היה חייב ליצור קשר עם המאלף עימו הוא בקשר מקצועי ולהתייעץ עימו. מזלה של הלקוחה שלא הסתפקה בתשובת הוטרינר והחליטה להתייעץ מעבר.
מצבים כאלה גורמים לנטישה של הכלב ולזריקתו מהבית, מאחר ותוקפנות כלפי הילדים מהווה קו אדום לכל ההורים באשר הם.
שיהיה לכולנו שבוע טוב וקריר.
שמרו על הכלבים שלכם בחום הישראלי וטיילו איתם לדקות ספורות כל עוד חם בחוץ.
עד לפעם הבאה!