המקרה הבא הינו נדיר ביותר. היה לי "המזל" הגדול להיות עד למקרה.
לומר את האמת, המזל הגדול הוא, שהגור עליו אכתוב עכשיו עדיין חיי ובועט ועושה בלאגן ל"הורים" שלו וממשיך לגדול באופן נורמלי ותקין.
לפני מספר שבועות הגעתי לייעוץ של גור כבן 3 חודשים, אשר לפי תיאור הבעלים סובל מ"התקפי פאניקה בלתי מוסברים המתרחשים באופן פתאומי ללא כל טריגר". ההתקפים מאופיינים ע"י: נביחות, דיס-אוריינצטיה, יללות ובכי, חיפוש אחר מקום מחבוא (מתחת לספה והרס שלה), רעידות ועשיית צרכים בבית ללא שליטה.
לאחר שעבר 3 התקפים ביום אחד הגור נבדק אצל מספר וטרינרים שלא ידעו להסביר את התופעה. ההתקפים המשיכו למרות זריקת ואליום להרגעה.
לבסוף החליטו לרשום לו ויטמינים (A,D,E ואומגה) וכדורי הרגעה הומאופתיים כחלק מן ההנחה שהוא סובל מהתקפי חרדה/פאניקה והויטמינים וכדור ההרגעה יאזנו אותו לבינתיים, עד שיבינו מה גורם להתקפים.
האישה החליטה על דעת עצמה, שבנוסף לטיפול הרפואי שקיבלו, שהם מחליפים את המזון שאותו אוכל הגור. החלטה שבדיעבד, הייתה מצילת חיים כניראה.
לאחר תום הבדיקות הרפואיות, הזוג המדובר יצר עימי קשר וקבענו להפגש לייעוץ/איבחון. ביקשתי מהם לצלם בוידאו התקפים נוספים, אם יהיו, על מנת שאוכל לאבחן את ההתנהגות במידה והגור לא יכנס להתקף בזמן האבחון.
כאשר הגעתי לייעוץ, שבוע לאחר ההתקף האחרון, ותחקרתי אותם על האירועים ועל המצב הנפשי של הגור לפני תחילת כל אירוע הבנתי גם אני, שאין טריגר. אין סימן מקדים לתופעה וזה אכן היה מדאיג מאוד. ההתקף יכול להתחיל בזמן שינה גם!
האור בקצה המנהרה היה, שמאז שהוא קיבל ויטמינים, כדורי הרגעה ומזון אחר אין התקפי חרדה יותר. הוחלט על מעקב טלפוני וסיכמנו שברגע שיש התקף הם יוצרים קשר.
בהמשך האיבחון, בחנתי את הסרטון שהם צילמו בפלאפון של חלק מהתקף שהיה לו לפני הטיפול הרפואי.
בסירטון ניתן לראות בבירור, כי במהלך ההתקף הגור נראה חסר אוריינטציה לחלוטין, ראשו נע מצד לצד כעיוור וכאשר קוראים לו בשם הוא נכנס להסטריה גדולה יותר, רץ לכיוון מנוגד לכיוון של הקורא לו ונובח. כל זה מתרחש מתחת לספה בסלון.
מאחר ולא ניצפו התקפים מזה כשבוע והם העלו בעיות התנהגויות אחרות שלא קשורות להתקפים התחלנו טיפול התנהגותי ואילוף בסיסי תוך התייחסות גדולה מאוד למצבו הנפשי והפיזי על מנת שנוכל לצפות אולי התקפים נוספים ולמנוע מהם לחזור.
ב- 19/5/2011 פרסמתי הודעה בפורום תפוז על מזון גורים של חברת בנטו קרונן שיורד מן המדפים בכל העולם בשל הופעת סימנים נוירולוגים בגורים הניזונים ממנו - http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=708&MessageId=152433208
לא ייחסתי לכך חשיבות כלשהי לגביי או לגבי אחד ממטופליי.
בערב של אותו היום התקשרה אליי הבחורה שמטפלת בגור הנ"ל ומספרת לי ש"זה המזון שאכל הגור כל תקופת ההתקפים!" אפשר לומר שהייתי המום, אבל גם שמחתי. המום, כי אתה לא מאמין אף פעם שזה יקרה "לך" או לסביבה הקרובה לך ויותר מכך, שמחתי שמצאנו את הגורם להתקפים.
באותה השיחה ציינה בפניי הבעלים של הגור, כי היא רצתה להחליף את המזון, "שמי יודע, אולי זה בגללו". אמרה שצחקו עליה.....ובכן, "צוחק מי שצוחק אחרון" והפעם......זה לא מצחיק.
המסר שאני מנסה להעביר לכם הוא, תסמכו על תחושות הבטן שלכם. למדנו לסמוך יותר מידיי על אנשי מקצוע בצורה עיוורת, ואני לא מדבר רק על וטרינרים כאן (שפעלו מצויין ועשו בדיקות רלוונטיות), אלא בכלל, ופחות על עצמינו.
אם הזוג הנ"ל לא היה מחליף את המזון של הגור מי יודע איזה נזק תמידי היה נגרם לו? - בשל התושיה הזו הגור עכשיו חיי חיים נורמליים.
תמיד תפנו לאיש מקצוע טוב עם "קבלות" ואל תחסכו כשצריך, אבל תמיד תקשיבו ללב שלכם ותמיד תמיד תקשיבו לתחושות הבטן שלכם. השילוב הזה מנצח בכל מצב.
המקרה הזה הוא אחד למליון ולכן היה בלתי אפשרי ממש לאתר את המקור והגורם להתקפים הללו. הבעלים פעלו נכון בזה שלקחו אותו לבדיקות רפואיות, הוטרינרים פעלו נכון (עוד לא יצאה הודעה על בנטו בזמן הבדיקות) בזה שהחליטו לתת לו ויטמינים וכדורי הרגעה ובקיצור, הכל היה נכון. רק תחושת בטן קטנה עשתה את ההבדל.
שיהיה לכולכם שבוע טוב!
נתראה בפוסט הבא.