אם תחפשו היום במנועי החיפוש את הערך "אילוף חיובי" יעלו לכם כמעט כל המאלפים העובדים בשוק ללא אבחנה אמיתית של שיטות וגישות עבודה לאילוף וטיפול התנהגותי, טריקים, שוצהונד, נחיה ועוד.

המילה "חיובי" בהקשר של אילוף חיות (מכל המינים) דיי "פשטה את הרגל" ואינה מעידה באופן אובייקטיבי על סגנון האילוף של מאלף כזה או אחר. בעצם, אפשר לומר שזו מילה "מכובסת" מאוד אשר איבדה כל ערך אינפורמטיבי אמיתי למי שמחפש מאלף ומנסה להבין איך הוא עובד ומה יעשה עם הכלב שלו.

איני מכיר מאלף אחד שיעיד על עצמו שהוא עובד ב"גישה שלילית" או שיעיד על עצמו, שתהליכי האילוף שלו אינם "חיוביים" (למרות שהוא יעשה שימוש באביזרים המכאיבים לכלב או יעשה שימוש תכוף בענישה כלשהי כחלק מהאימון או חלילה, יכה את הכלב), וזה נכון והגיוני, כי כולם רוצים לעזור לכלבים ובעליהם והכל נובע מתוך רצון טוב.

המאלפים שאני מכיר באופן אישי נמצאים בתחום מתוך אהבה עזה לכלבים ורצון לשפר את יחסיהם עם המגדלים אותם על מנת שלא יזרקו כלבים לרחוב בגלל בעיות כאלו ואחרות.
יש פה ושם מאלפים אלימים כלפי כלבים, שאין לי מושג למה הם בתחום האילוף בכלל. לתפיסתי היום, הם לא אוהבים כלבים באמת. הם נמצאים בתחום מהסיבות הלא נכונות.

בואו נניח ויש מונח כזה, "אילוף חיובי", המתאר שיטות אילוף מסויימות, האם זה אומר שיש שיטות אילוף שהן בהכרח "שליליות" לכלב? - איך יודעים מה שלילי ומה חיובי? - הרי הכלב "מחליט" מה טוב לו ומה לא נעים לו, הוא חווה את הסיטואציה באותו הרגע ולא אנחנו. לנו יש את היכולת לנסות ולפרש לפי שפת הגוף ומדדים פיזיולוגיים (קצב נשימות, קצב לב, גודל אישונים ועוד) איך מרגיש הכלב כלפי הסיטואציה (וגם אז לא תמיד נבין לחלוטין). לא יהיה מופרך לחשוב, שמה שיכול להיתפס בעינינו כ"חיובי" יכול להיות "שלילי" בעיני הכלב ולהיפך.

לכן, הכלב הוא שמגדיר האם מה שעשינו יהיה נעים לו או שלא (איך יודעים? - רמז, שפת גוף כלבית לעולם אינה משקרת).

אתן דוגמה אנושית.
כמעט כל הורה שאני מכיר מכריח/כופה/מאלץ/משכנע (לפחות מנסה :-)) את הילד שלו לסיים מהצלחת, או לפחות, לאכול את הרוב. אתם, כהורים, יודעים טוב מאוד, שאם הילד יאכל טוב תהיה לו אנרגיה להעביר את היום, יהיה מרוכז יותר ורגוע (הבטן מלאה) וכו` - כלומר, מבחינתכם זה "חיובי"!

נניח ואתם מבקשים מהילד שלכם לאכול דבר מה שהוא לא הכי אוהב, אבל המזון הזה ממש חיוני לו לבריאות. האם כשאתם מכריחים אותו לאכול מזון חיוני לו יכול להיתפס בעיניו (בלבד) כאקט שלילי מצידכם? - ודאי שכן. הרי הוא לא אוהב את האוכל הזה ואולי לא רעב במיוחד ואתם מונעים ממנו לעסוק בפעילות אחרת שהוא היה מעוניין בה יותר. כלומר, הילד שלכם חווה את מה שאתם מגדירים כ"חיובי" בשבילו כאקט "שלילי" מצידכם. זו בעיה שכל הורה חווה אותה. אם כך, האם אתם "חיוביים" או "שליליים" כלפי הילד שלכם? -
אני לא הורה, אבל אני זוכר את המצבים הללו כשהייתי ילד וזוכר את החוויה כלא נעימה בכלל. במיוחד כשנשארתי אחרון לאכול.

על כן, אני נמנע לחלוטין משימוש במונח "אילוף חיובי" על מנת לתאר את דרכי העבודה שלי כמאלף, בשל חוסר האחידות של אנשי המקצוע השונים ביחסם למונח ובשל העובדה שאני לא יכול לקבוע עבור הכלב מהו נעים לו ומה לא.

כשבעל מקצוע מהתחום הכלבני מגדיר עצמו כעובד ב"שיטות חיוביות" אני תמיד אשאל אותו, למה הוא מתכוון ואיך הוא מיישם זאת בפועל? - אשאל באילו אביזרי אילוף הוא משתמש ולא משתמש? -ומהן ההנחיות שהוא משאיר לבעלי הכלב כשהוא מתנהג בצורה לא רצוייה? - אלו שאלות שמבהירות הכי טוב בעיניי את דרכי האילוף של אותו אדם עם כלבו או כלבי לקוחותיו.

איני מתכוון אך ורק למאלפים אלא גם לוטרינרים, דוגווקרים, ספרים, בעלי פנסיון ועובדיהם, עובדים בחנות למוצרי בע"ח ועוד. לכולם יש נגישות גבוהה לבעלי חיים ועל כולם לדעת ולהבין, האם הדרך שבה הם מתייחסים לאותו בעל חיים הינה הטובה ביותר והאם היא מיטיבה עימו.

דוגמה נפוצה (מקרה אמיתי):
בעל חנות, המוכר גורי כלבים כבני חודשיים, טוען בפניי שהוא מטפל בגורים בצורה הטובה ביותר עד שהם נמכרים ללקוח - "הכלובים שלהם תמיד נקיים, יש מים ומזון ולא חסר להם כלום".
אך ברגע שנשאלת השאלה – "מהיכן מגיעים הגורים?" - האמת מתגלה כאחרת. אם הגורים מגיעים ממטחנות גורים אז כל אקט המכירה אינו "חיובי" כלל וכלל (תוכלו לקרוא על כך כאן), שכן, הגורים הם למטרות סחר ורווח בלבד ותמיד מוחזקים בתנאים סבירים עד מחפירים.
אולי הוא עושה טוב במציאת בית לגורים שכבר הגיעו לעולם ומחבר אותם לבתים, אבל עבורי אין לזה ערך אם הגורים הגיעו לעולם מלכתחילה בגלל "צורך כלכלי" של מישהו.

נניח והגורים גזעיים ומתועדים (מה שלא סביר שיהיה בחנות חיות) והגיעו ממגדל אחראי ומסודר - האם הגורים הללו יוצאים לטיולים ומרגישים מגע יד אדם מלבד האחד שמנקה להם את הכלובים? - האם יש להם את האפשרות לעשות צרכים מחוץ לכלוב או רק בתוכו? - האם הם מורגלים לחיי היומיום טרם הגיעם לבית מסודר? - אם התשובות הללו הן לא....
אז אין שום אקט חיובי, בעיניי, בצורה שבה מוחזקים גורים אלו אצל אותו בעל חנות חיות.

אותם גורים, שלא נחשפו כראוי בשלב הקריטי ביותר בחייהם, יהיו גורים קשים לגידול, יסבלו מבעיות התנהגות כלשהן כל חייהם והרי זו אחת הסיבות העיקריות לנטישת כלבים וחתולים. כך שאותו בעל חנות מוסיף למעגל הכלבים הנטושים עוד ועוד כלבים בזמן שמבחינתו, הוא "עושה טוב".
שוב, אולי יש משהו חיובי במציאת בתים, אבל כל מה שבא לפני מקלקל לי את החיוביות שבדבר.

במקומות רבים נשאלת השאלה, האם המינוח מתייחס לפעולות שאנחנו נוקטים כלפי הכלב או לתוצאה הסופית של האילוף בעיני הבעלים? - האם יכול להיות שאדם מסויים יגדיר אילוף כחיובי מאוד, למרות השימוש בענישה פיזית (הצלפה עם רצועה, מכה עם האף, מכה מתחת לצלעות) ושיטות כוחניות כלפי הכלב, כי הבעיה ממנה סבל נפתרה? - אני יכול לומר לכם שהתשובה היא, חד משמעית, "כן".

אני נתקל באנשים כאלה הטוענים שהאילוף היה "חיובי" מאוד עבורם, כי עכשיו הם לא סובלים מההתנהגות הבעייתית של הכלב יותר. במקביל הם יעידו, שהכלב "סבל מאוד" מתהליך האילוף.

אם כן, מהו המונח המקצועי ל"אילוף חיובי"? - ובכן, בארץ תמצאו אותו תחת המינוחים:
 Marker Training
"אילוף מבוסס חיזוק חיובי/תגמולים".
"אילוף ללא כפייה".
"אילוף מבוסס מוטיבציה".

בעולם תמצאו אותו תחת ההגדרות -
R+ based training, Force Free Training (a.k.a - FFT), Motivational Training, Reward based Training.
מה קורה בפועל? – איך זה עובד? – מהם העקרונות של הגישה השונה הזו?

אני מעדיף את המינוחים "אילוף מבוסס תגמולים" ו- Reward based Training.
הדגש באילוף מבוסס תגמולים הוא על התנהגות מתוך בחירה של הכלב, ללמד את הכלב שליטה עצמית, ויסות רגשי גבוה וקריאת מצבים ברמה גבוהה על מנת שלא נצטרך להיות בשליטה 100% מהזמן (למעט מקרים חריגים ללא קשר לשיטות האילוף), לאפשר לכלב יכולת "להתנהג" ומשם ללמדו מה נתבקש ממנו ומה רצוי לנו.
כלב אשר לומד לבחור להתעלם מגירוי, שהוא בדר"כ יתקוף אותו, ילמד ריסון עצמי, יזכה להפחתה באימפולסיביות ולהרגשת ביטחון מתגברת ככל שהוא מתנסה באופן עצמאי בהתעלמות. 

מה שאני מנסה לומר בשפה פשוטה, שמאלף בשיטה הנ"ל יחפש את "מה כן" במקום "מה לא" בחיי היום יום של הכלב מתוך מחשבה וכוונה, שצורת תקשורת שכזו תעלה בהכרח את המוטיבציה של הכלב לשתף פעולה (גם בסיטואציות הקשות), תחזק את האמון עם המטפל של הכלב ותהיה לה השפעה חזקה יותר לטווח הארוך על התנהגות הכלב.

הסיטואציות הללו מגוונות מאוד, החל מהתרגשות הגורמת לכלב לקפוץ על אנשים ועד רצון לנשוך אנשים מתוך פחד. כל זאת מתוך הבנה עמוקה, שללמד את הכלב "מה כן" מעביר לו אינפורמציה הרבה יותר מדוייקת מאשר "מה לא", יש ספציפיות גבוהה יותר ודיוק רב יותר לגבי ההתנהגות הרצויה והתוצאה שלה.
התוצאה כ"כ חשובה, כי תכלס אנחנו יכולים לשלוט רק בה.
אין לנו שליטה על רוב הטריגרים והגירויים שהכלב פוגש וגם לא על ההתנהגות שלו. רק על התוצאה של ההתנהגות.

טיפ! קטן להמחשת העיקרון של "מה כן" - קאת'י סדאו, אחת המטפלות ההתנהגויות המפורסמות בעולםשעבדה עם יונקים ענקיים, הציעה פעולה יומיומית מאוד פשוטה באחד מספריה להדגמת העיקרון ולשיפור ההתנהגות באופן כללי (כולם מומלצים לקריאה אגב!). פזרו בבית צ'ופרים חתוכים לחתיכות קטנות (30 בערך) בתוך קופסאות ושימו אותן במקומות גבוהים אליהם הכלב לא יכול להגיע (ולגנוב).

חפשו התנהגויות רצויות/טובות/נכונות שאתם רוצים לראות יותר מהכלב שלכם וצ'פרו אותו בכל פעם שהוא מתנהג בצורה שאתם אוהבים. הצ'ופרים יכולים להינתן על פעולות בסיסיות (ישיבה, שכיבה, הליכה למקום ועוד) וגם על התנהגויות בנאליות, כמו עמידה במקום בזמן שעושים משהו, שכיבה במקום בחוסר מעש, מבט עליכם, הליכה למקום באופן עצמאי ועוד.

חשוב מאוד! הצ'ופר חייב להינתן בצורה אקראית ללא הכנה מראש! תפתיעו אותם!
ספרו לי האם זה השפיע על ההתנהגות של הכלב/ה שלכם.

אז מה דעתכם? - האם לדעתכם כלבים באמת מבינים כאשר הם טועים? – האם הם מצליחים להבין את הקונספט "אסור" כמו שבני אדם מבינים וכמו שהיינו מצפים מהם להבין?
בואו רגע נעצור ונסביר קצת על עונשים וחיזוקים כדי שתבינו טוב יותר את הקונספט של "אסור/מותר".
מתי מענישים לרוב? – כשרוצים ללמד כלב שהתנהגות מסויימת היא אסורה מבחינתכם. קצת כמו שמנסים לחנך ילד, רק יש כאן בעיה.
לכלבים אין את החלק במוח שיודע לעבד מידע שקשור למוסריות שבסיס ה"אסור/מותר".

היום אנחנו יכולים לקבוע מה הוא עונש ומהו חיזוק לכלב בסבירות דיי גבוהה, אך יש מקרים, דיי שכיחים יש לומר, שהפעולה שאנחנו נוקטים יכולה להוות חיזוק ועונש במקביל או חיזוק במקום עונש. מבלבל? - בודאי, לא רק לכם.

נעשה סדר:
חיזוק –  כל פעולה מצידכם אשר תגרום להתנהגות מסויימת להתגבר או להמשיך באותה תדירות.
דוגמה פשוטה – אם בכל פעם שהכלב שלכם התיישב לידכם במעבר חציה נתתם לו חטיף וזה גרם לו לשבת יותר פעמים וביותר כבישים זה אומר שהחטיף היה חיזוק.
עונש - כל פעולה אשר תפחית את התדירות של התנהגות כלשהי.
דוגמה פשוטה – אם צעקתם על הכלב בכל פעם שהוא נובח על רעשים ובסופו של דבר הנביחות פחתו זה אומר שהשתמשתם בעונש.

אתן לכם דוגמה מורכבת יותר.
הגור קופץ עליכם כאשר אתם יושבים על הספה ומתחיל לנשוך כל דבר שמגיע לפה שלו, בעיקר את הידיים שלכם, ואתם בתגובה מענישים אותו בצעקות "דיי! תפסיק. לך למקום" וכדו' ודוחפים אותו מכם בכעס. הוא מצידו, חוזר מיד וממשיך לנשוך!
אתם מצידכם רוצים שהוא יראה שאתם כועסים, שיבין שאסור לנשוך, ומנסים להפסיק אותו.

האם הפעולה הזו מהווה עונש לכלב כמו שאתם מצפים? - כלומר, אתם התכוונתם להעניש את הכלב על הנשיכות במטרה שיפסיק אותן, אך הוא הבין אתכם אחרת כניראה. הגור כניראה חשב שעכשיו משחקים והוא חוזר לעוד סיבוב של נשיכות (משחק נורמלי לחלוטין אצל גורים). מה סביר שיקרה בסוף? – אתם תתעצבנו עוד יותר ותגיבו בצורה יותר חמורה ורק אז הוא יפסיק – אתם תחמירו את העונש.
כל עוד הוא המשיך לנשוך התגובה שלכם חיזקה אותו. כשהוא הפסיק זה אומר שהתגובה שלכם הענישה אותו.

אגב, זהו אחד החסרונות הבולטים של ענישה, תמיד צריך להחמיר אותה עם הזמן (להרים את הקול יותר, שפת גוף מאיימת יותר, תיקון חזק יותר וכו') על מנת שתמשיך להיות אפקטיבית לטווח ארוך (הכלב מפתח כלפיה עמידות. לכן תתקלו בהרבה מקרים בהם האילוף התחיל עם קולר רגיל ואז עבר לחנק ואז לדוקרנים ואז לחשמל מתוך הנחה שהכלב לא לומד וחייב גורם הרתעה חמור יותר).

בעצם, כשאתם מלמדים כלב שהתנהגות מסויימת היא אסורה אתם מלמדים אותו שההתנהגות הזו לא משתלמת ויכולה להיות לה תוצאה רעה עבורו. כלומר, ההתנהגות לא משתלמת או אפילו מסוכנת (תלוי בתגובה).

אז מה מבדיל את גישת "האילוף מבוסס תגמולים" מגישות אחרות (מסורתית, קלאסית, מאוזנת, משולבת וכו') ואיך זה קשור לענישה/חיזוק ואסור/מותר?

ראשית, בתפיסת עולמו של הכלב הביתי בחיינו.
היום, לאחר מחקרים של שנים רבות, עדיין יש חילוקי דיעות לגבי מוצא הכלב, האם הוא "זאב אפור מבויית" או צאצא של אב קדום משותף לזאב ולכן התיאוריה הישנה ("תיאוריית הדומיננטיות" - לפיה מוצא הכלב מהזאב) עדיין שולטת בקרב בעלי מקצוע ובעלי כלבים. החיסרון הכי גדול שלה, שהיא מעודדת יצירת עימותים רבים עם הכלב על בסיס "מלחמת המעמדות", דבר הפוגע אנושות, לעיתים, בקשר עם הכלב ובאמון שלו (שיש כלבים שקשה מאוד להחזיר).

יותר מזה! חוקרים רבים בשנים האחרונות חוזרים ואומרים שזו טעות נפוצה להתייחס לכלב כאל "זאב מבויית". הכלב הוא פשוט "כלב" ולא זאב משום סוג שהוא.
אחד מהם למשל, הינו החוקר הנודע David Mech משנות ה-60-70, אשר פונה אל המצלמה ומסביר על הטעות התפיסתית בכל הקשור למונח "כלב אלפא". 
אני אגלה לכם סוד, דיוויד היה אחד החוקרים שטבע את המונח "זאב אלפא" ובסירטון הוא חוזר בו! (קישור בסוף).

בסירטון, הוא מסביר איזו טעות נוראית עשינו, כשקבענו שכלבים הם כמו זאבים בשבי שנלחמים על מעמדות.
אילוף מבוסס תגמולים לא עובד לפי תיאוריות שהבסיס המדעי שלהן רעוע ולא החלטי. האילוף נשען יותר על עקרונות ברורים לפיהם מחליטים באיזה שלב אולי כן נשתמש בענישה כדי לשנות התנהגות של כלב (ולא כדי ללמד אותו מה אסור) והיא בהחלט לא תהיה בין האופציות הראשונות והמיידיות.
עיקרון זה נקרא "עיקרון לימ"ה (LIMAE).

שנית, אילוף מבוסס תגמולים אינו מתייחס לתיאוריה כזו או אחרת על מנת לאלף כלב. 
אין תיאוריה לפיה יקום ויפול האילוף. הגישה מסתמכת על חוקי למידה אוניברסאליים להם כפופים הכלבים (וגם אתם!), אמונה שהכלב מחפש שיהיה לו מקסימום טוב (לא, הוא לא עושה לכם דווקא) והכי חשוב, הגישה מבוססת על מדע עדכני ולא לפי תיאוריות מיושנות, שככל שעובר הזמן רק מופרכות והופכות ללא רלוונטיות יותר ויותר לעולם הכלבים. (קישורים בנושא בסוף).

אם אתבקש לאלף האסקי סיבירי לא אבוא לאימון מתוך ידיעה מוקדמת שמדובר על כלב "עקשן", הרי שאכשיל את האימון מראש. במקום, אבוא עם ראש פתוח ואשפוט את הכלב שמולי כאינדיבידואל ולא כ"גזע". הרי גם בתוך הגזע יש טווח רחב מאוד של תכונות שונות ומגוונות. כלומר, אני אבחן את ההתנהגות שלו, התגובות שלו, היחס שלו למצבים יומיומיים ועוד.

אני בשום אופן לא אכניס אותו לתוך שבלונה קבועה מראש שאומרת, שבגלל שהוא שייך לקבוצת השפיץ זה אומר שהוא יהיה כלב ברחן, עצמאי, קשה לאילוף וצריך איתו יד קשה ובנוסף לכל זה הוא מחפש לשלוט בסביבה שלו בגלל תיאוריית הדומיננטיות.
בהצלחה לגשת לאילוף עם הנתונים האלה. אותי זה מייאש מראש.

לצערי, אני מכיר אנשים שאמרו מראש שלא יאלפו את הכנעני/סמוייד/האסקי וכדו' שלהם כי "זה חסר טעם" מהסיבות שציינתי הרגע.

אנשים יקרים! אלו בדיוק הסיבות שמונעות מכם להנות אפילו יותר עם הכלבים שלכם.
אל תתפסו למיתוסים מיושנים.
גם כלבי האסקי אוהבים חיזוקים, לעשות פעילויות ולהתאמן בטריקים, רק צריך למצוא מה עובד עליהם.
 
שלישית, התייחסות גבוהה לרגשות שמפגין הכלב כלפי חוץ על ידי שפת גופו.

בעברי הייתי מאלף מסורתי/קלאסי/משולב ואני מודה שהיחס לרגשות של הכלב לקה בחסר והיכולת לראות מה הכלב צריך בכל רגע נתון הייתה ירודה משמעותית. פשוט המיקוד על הכלב לא היה ברגש שלו אלא בהתנהגות שלו ובתוצאה שרוצים להשיג.

יצא לי לא פעם להיתקל באנשי מקצוע שהתוצאה הרבה יותר חשובה מהדרך, כלומר, אם כואב לכלב ולא נעים לו זה בסדר כל עוד משיגים את התוצאה הרצויה.
כלבים מדברים המון באמצעות שפת הגוף שלהם ושמתי לב שיש יותר מידיי מאלפים ואנשי מקצוע בתחום שלא יודעים לקרוא את השפה הזו או שבוחרים להתעלם ממנה במשפטים אופיינים, כגון: "זה לא כואב לא", "הוא סתם מתבכיין", "הוא סתם עקשן", "אין כזה דבר לא עושה מה שאומרים לו" ועוד.

כיום אין מצב שאני אאמן כלבים מבלי לשים לב למצב הרגשי שלהם.

מה שלמדתי לאורך כל השנים שלי כמאלף הוא, שכלבים מאוד טובים בלהעביר מידע לסביבה שלהם. זו מומחיות שלהם שאפשר להרוס בקלות ע"י טיפול לא נכון, שימוש בענישה תכופה ומוגזמת וחוסר יחס לסימנים שהכלב נותן לכם.

יותר מזה, הם ממש טובים בלזהות מי מקשיב למידע הזה ומי לא ומי שלא, אין טעם לתקשר איתו, הוא לא מבין בכל מקרה.
אם יש דרך ממש טובה שכלב יכול להביע חוסר אמון כלפי אדם זה דרך ההבנה שאין מה לתקשר איתו.
כיום, כמאלף המבסס את האילוף על תגמולים אני שם דגש רב על קריאת שפת גוף והבנה של מה הכלב אומר לי ואיך הוא מרגיש ובשיעורים שלי אפשר תמיד למצוא שיחות והסברים על שפת גוף ורגשות ואיך זה מוביל להתנהגויות בסופו של דבר.
לתפיסתי, זו הסיבה שכלבים תוקפניים לומדים לסמוך עליי מאוד מהר. הם מבינים שיש עם מי לדבר.

מה שהפך לי את התפיסה בסופו של דבר הייתה ההבנה – שרגש מוביל להתנהגות ויכול גם לשנות אותה ולא הפוך.
רוב המאלפים כיום עובדים הפוך, מנסים לשנות רגש ע"י שינוי התנהגות במקום ההיפך.
נסו את זה על עצמיכם ותגידו לי אם זה מצליח לכם.
נסו לשנות רגש עצוב לשמחה ע"י ריקוד לצלילי מוזיקה שמחה, תגידו לי כמה זמן זה החזיק ואם באמת באמת הרגשתם שמחים לאחר מכן או שהעצב חזר.

אשתף אתכם ואומר, שמאז, אחת הפעולות היותר שכיחות בעבודתי כמאלף הינה יצירת שינוי רגשי מול גירויים שהכלב מפחד מהם, נמנע מהם, נרתע מהם וכו'. הטכניקה פשוטה להבנה ויישום ע"י כל אחד ומשלבת תגמולים שהכלב אוהב, כגון: מזון, משחק, צעצועי האכלה, פעילות גופנית ועוד.
ההבנה הזו שינתה לחלוטין את סגנון האימון שלי והטיפול ההתנהגותי.

במקרים רבים, בהם אני נדרש ללמד את הכלב משהו חדש אני מקפיד מאוד לוודא שהוא אכן משייך רגש של שמחה, הנאה, אושר וכדו' לתרגיל שהוא לומד. ממש חשוב, שההתנהגות החדשה תקושר לו במוח למשהו נעים וכיפי כדי שירצה ללמוד גם בפעמים הבאות וגם כדי לייצר היסטוריית חיזוקים עוד יותר חזקה בקשר להתנהגות החדשה.
היתרון של למידה מהסוג הזה הוא עצום – בעתיד הרחוק, יש יותר סבירות שתוכלו לצמצם חיזוקים באופן משמעותי, בגלל ש"הדבקתם" להתנהגות רגש מאוד חזק וטוב, ועדיין לקבל רמת ביצוע גבוהה מהכלב.

רביעית - יש הבדל מהותי באביזרי האילוף שכל גישה תשתמש בהם.
אילוף מבוסס תגמולים לא יעשה שימוש באביזרים כמו חנק, דוקרנים, חשמל, זריקת חפצים על הכלב, ספריי אוויר, פחית רעש ועוד. כל אביזר שהאדם יצר שאמור להפחיד את הכלב או להכאיב לו לא יהיה בשימוש מהסיבה הפשוטה, יש דרכים אחרות אפקטיביות שלא משלבות כאב והפחדה.

אילוף המבוסס על הפחדה והימנעות מכאב או משהו לא נעים יש לו פוטנציאל גבוה יותר לגרום נזק ואם קיימות טכניקות אחרות אז למה לא בעצם?
בנוסף, לעולם לא תשמעו ממני משפטים בסגנון, "נעבוד עם צ'ופרים עד ש...."/"אם נראה שזה לא עובד נעבור לחשמל/חנק" ועוד.
לא קיים כזה משפט אצלי. מאחר ואני לא מבסס את האילוף שלי רק עם אוכל וחטיפים ומשלב תגמולים נוספים וטכניקות מגוונות אני לא מגיע לשלב שבו אני מפסיק להאמין ביכולת של החיזוק החיובי ועובר לענישה.

There's always a Way – זה המוטו שלי.

ענישה אינה כלי של "יום הדין", שאם שום דבר לא עובד אז עוברים להשתמש באביזרים שציינתי קודם בגלל ששום דבר לא עובד.
אם שום דבר לא עובד לכם - אתם כנראה עושים את זה לא נכון והכלב לא מבין אתכם.

חשוב מאוד להבין, שימוש בענישה לא מחליף את השימוש בחיזוקים. אחד לא מחליף את השני והשילוב של שניהם יכול להיות ממש הרסני אם לא עושים אותו נכון.
תארו לכם שמישהו היה מחנך אתכם כאשר עם יד אחת הוא מציע לכם כסף וביד השנייה מחזיק שוט, מה היה מתגבר על מה, הרצון לכסף או הרצון להימנע מהשוט? – מה היה מכתיב לכם את ההתנהגות יותר? - והאם הייתם מפחדים לעשות דברים מחשש לטעות שתוביל לשוט?

מאחר וענישה טומנת בחובה תופעות לוואי מרובות ורבות, חלקן מתגלות בטווח הארוך בלבד אחרי שנים, אני וכל מי שעובד בשיטות המבוססות על תגמולים יעדיף להימנע ממנה.
מוזמנים לקרוא את הספר Coercion and it's Fallout וללמוד עוד על הנושא.

לסיכום המאמר אני רוצה להדגיש מספר נקודות.
הגישה שמה דגש עיקרי על חיזוקים חיוביים ותגמולים ומאגדת בתוכה מספר כללי ברזל בכל הקשור לאילוף כלבים, ללא יוצא מן הכלל:

1. טובת הכלב בזמן אימון נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו ולא התוצאה. ברגע שנעשה זאת, התוצאות יגיעו מאליהן. התוצאה לא מקדשת את הדרך ויש חשיבות עצומה לדרך.

2. אילוף מבוסס תגמולים אינו משלב כפייה פיזית, שימוש בכוחנות והפחדה כלפי הכלב כדי להביא אותו לידי ביצוע התנהגויות.

3. בנוסף, לא נעשה שימוש באביזרים שנועדו להכאיב לכלב על מנת ללמד אותו התנהגויות (חנק, דוקרנים, חשמל).

4. אילוף זה כיף! אין צורך לסבול מהתהליך, לא אתם ולא הכלב (כלב לא אמור לצווח בגלל תיקון ברצועה).

5. שימת דגש רב על לימוד הכלב "מה כן" נדרש ממנו וחיזוק על בחירה נכונה מצידו.

6. יש דגש רב מאוד על שינוי רגשי בטיפולים התנהגותיים והתייחסות רבה להימצאות הרגש הנכון בכל אימון שעושים עם הכלב.

7. קיימים כללי התנהגות ברורים מאוד, גבולות ודגש על התנהלות נכונה בבית ובטיולים, זוהי לא גישה מתירנית בניגוד לדיעה הרווחת. אם כבר, ישנם כללים ברורים מאוד ונוקשים לגבי החיזוקים, השימוש בהם, התזמון שלהם ועוד.

הכלבים שלכם זקוקים לכם שתדריכו אותם ותראו להם את הדרך הנכונה להתנהג בעולם האנושי והם זקוקים לכם שתעשו זאת ברגישות ובתבונה ולא בכוח ומשיכות רצועה.
אתם המבוגר האחראי.
רוצים לקרוא לזה "המנהיגים" שלהם? - זורם, עכשיו תבחרו איזה מנהיג אתם רוצים להיות, כזה שתומך, מעודד ומעצים את ה"פקודים שלו" או כזה שרודה בהם, משפיל ומפחיד אותם כדי לגרום להם לבצע את רצונו.
אני בוחר באופציה הראשונה.


קישורים מעניינים:
דוייד מיצ' על הטעות שעשינו עם המונח "זאב אלפא" - http://www.youtube.com/watch?v=tNtFgdwTsbU
מאמר חובת קריאה על זאבים בטבע ומה שאנחנו יודעים היום עליהם -    https://www.haaretz.co.il/misc/1.1371559
 Coersion and it's Fallout - ספר
 

אם תחפשו היום במנועי החיפוש את הערך "אילוף חיובי" יעלו לכם כמעט כל המאלפים העובדים בשוק ללא אבחנה אמיתית של שיטות וגישות עבודה לאילוף וטיפול התנהגותי, טריקים, שוצהונד, נחיה ועוד.

המילה "חיובי" בהקשר של אילוף חיות (מכל המינים) דיי "פשטה את הרגל" ואינה מעידה באופן אובייקטיבי על סגנון האילוף של מאלף כזה או אחר. בעצם, אפשר לומר שזו מילה "מכובסת" מאוד אשר איבדה כל ערך אינפורמטיבי אמיתי למי שמחפש מאלף ומנסה להבין איך הוא עובד ומה יעשה עם הכלב שלו.

איני מכיר מאלף אחד שיעיד על עצמו שהוא עובד ב"גישה שלילית" או שיעיד על עצמו, שתהליכי האילוף שלו אינם "חיוביים" (למרות שהוא יעשה שימוש באביזרים המכאיבים לכלב או יעשה שימוש תכוף בענישה כלשהי כחלק מהאימון או חלילה, יכה את הכלב), וזה נכון והגיוני, כי כולם רוצים לעזור לכלבים ובעליהם והכל נובע מתוך רצון טוב.

המאלפים שאני מכיר באופן אישי נמצאים בתחום מתוך אהבה עזה לכלבים ורצון לשפר את יחסיהם עם המגדלים אותם על מנת שלא יזרקו כלבים לרחוב בגלל בעיות כאלו ואחרות.
יש פה ושם מאלפים אלימים כלפי כלבים, שאין לי מושג למה הם בתחום האילוף בכלל. לתפיסתי היום, הם לא אוהבים כלבים באמת. הם נמצאים בתחום מהסיבות הלא נכונות.

בואו נניח ויש מונח כזה, "אילוף חיובי", המתאר שיטות אילוף מסויימות, האם זה אומר שיש שיטות אילוף שהן בהכרח "שליליות" לכלב? - איך יודעים מה שלילי ומה חיובי? - הרי הכלב "מחליט" מה טוב לו ומה לא נעים לו, הוא חווה את הסיטואציה באותו הרגע ולא אנחנו. לנו יש את היכולת לנסות ולפרש לפי שפת הגוף ומדדים פיזיולוגיים (קצב נשימות, קצב לב, גודל אישונים ועוד) איך מרגיש הכלב כלפי הסיטואציה (וגם אז לא תמיד נבין לחלוטין). לא יהיה מופרך לחשוב, שמה שיכול להיתפס בעינינו כ"חיובי" יכול להיות "שלילי" בעיני הכלב ולהיפך.

לכן, הכלב הוא שמגדיר האם מה שעשינו יהיה נעים לו או שלא (איך יודעים? - רמז, שפת גוף כלבית לעולם אינה משקרת).

אתן דוגמה אנושית.
כמעט כל הורה שאני מכיר מכריח/כופה/מאלץ/משכנע (לפחות מנסה :-)) את הילד שלו לסיים מהצלחת, או לפחות, לאכול את הרוב. אתם, כהורים, יודעים טוב מאוד, שאם הילד יאכל טוב תהיה לו אנרגיה להעביר את היום, יהיה מרוכז יותר ורגוע (הבטן מלאה) וכו` - כלומר, מבחינתכם זה "חיובי"!

נניח ואתם מבקשים מהילד שלכם לאכול דבר מה שהוא לא הכי אוהב, אבל המזון הזה ממש חיוני לו לבריאות. האם כשאתם מכריחים אותו לאכול מזון חיוני לו יכול להיתפס בעיניו (בלבד) כאקט שלילי מצידכם? - ודאי שכן. הרי הוא לא אוהב את האוכל הזה ואולי לא רעב במיוחד ואתם מונעים ממנו לעסוק בפעילות אחרת שהוא היה מעוניין בה יותר. כלומר, הילד שלכם חווה את מה שאתם מגדירים כ"חיובי" בשבילו כאקט "שלילי" מצידכם. זו בעיה שכל הורה חווה אותה. אם כך, האם אתם "חיוביים" או "שליליים" כלפי הילד שלכם? -
אני לא הורה, אבל אני זוכר את המצבים הללו כשהייתי ילד וזוכר את החוויה כלא נעימה בכלל. במיוחד כשנשארתי אחרון לאכול.

על כן, אני נמנע לחלוטין משימוש במונח "אילוף חיובי" על מנת לתאר את דרכי העבודה שלי כמאלף, בשל חוסר האחידות של אנשי המקצוע השונים ביחסם למונח ובשל העובדה שאני לא יכול לקבוע עבור הכלב מהו נעים לו ומה לא.

כשבעל מקצוע מהתחום הכלבני מגדיר עצמו כעובד ב"שיטות חיוביות" אני תמיד אשאל אותו, למה הוא מתכוון ואיך הוא מיישם זאת בפועל? - אשאל באילו אביזרי אילוף הוא משתמש ולא משתמש? -ומהן ההנחיות שהוא משאיר לבעלי הכלב כשהוא מתנהג בצורה לא רצוייה? - אלו שאלות שמבהירות הכי טוב בעיניי את דרכי האילוף של אותו אדם עם כלבו או כלבי לקוחותיו.

איני מתכוון אך ורק למאלפים אלא גם לוטרינרים, דוגווקרים, ספרים, בעלי פנסיון ועובדיהם, עובדים בחנות למוצרי בע"ח ועוד. לכולם יש נגישות גבוהה לבעלי חיים ועל כולם לדעת ולהבין, האם הדרך שבה הם מתייחסים לאותו בעל חיים הינה הטובה ביותר והאם היא מיטיבה עימו.

דוגמה נפוצה (מקרה אמיתי):
בעל חנות, המוכר גורי כלבים כבני חודשיים, טוען בפניי שהוא מטפל בגורים בצורה הטובה ביותר עד שהם נמכרים ללקוח - "הכלובים שלהם תמיד נקיים, יש מים ומזון ולא חסר להם כלום".
אך ברגע שנשאלת השאלה – "מהיכן מגיעים הגורים?" - האמת מתגלה כאחרת. אם הגורים מגיעים ממטחנות גורים אז כל אקט המכירה אינו "חיובי" כלל וכלל (תוכלו לקרוא על כך כאן), שכן, הגורים הם למטרות סחר ורווח בלבד ותמיד מוחזקים בתנאים סבירים עד מחפירים.
אולי הוא עושה טוב במציאת בית לגורים שכבר הגיעו לעולם ומחבר אותם לבתים, אבל עבורי אין לזה ערך אם הגורים הגיעו לעולם מלכתחילה בגלל "צורך כלכלי" של מישהו.

נניח והגורים גזעיים ומתועדים (מה שלא סביר שיהיה בחנות חיות) והגיעו ממגדל אחראי ומסודר - האם הגורים הללו יוצאים לטיולים ומרגישים מגע יד אדם מלבד האחד שמנקה להם את הכלובים? - האם יש להם את האפשרות לעשות צרכים מחוץ לכלוב או רק בתוכו? - האם הם מורגלים לחיי היומיום טרם הגיעם לבית מסודר? - אם התשובות הללו הן לא....
אז אין שום אקט חיובי, בעיניי, בצורה שבה מוחזקים גורים אלו אצל אותו בעל חנות חיות.

אותם גורים, שלא נחשפו כראוי בשלב הקריטי ביותר בחייהם, יהיו גורים קשים לגידול, יסבלו מבעיות התנהגות כלשהן כל חייהם והרי זו אחת הסיבות העיקריות לנטישת כלבים וחתולים. כך שאותו בעל חנות מוסיף למעגל הכלבים הנטושים עוד ועוד כלבים בזמן שמבחינתו, הוא "עושה טוב".
שוב, אולי יש משהו חיובי במציאת בתים, אבל כל מה שבא לפני מקלקל לי את החיוביות שבדבר.

במקומות רבים נשאלת השאלה, האם המינוח מתייחס לפעולות שאנחנו נוקטים כלפי הכלב או לתוצאה הסופית של האילוף בעיני הבעלים? - האם יכול להיות שאדם מסויים יגדיר אילוף כחיובי מאוד, למרות השימוש בענישה פיזית (הצלפה עם רצועה, מכה עם האף, מכה מתחת לצלעות) ושיטות כוחניות כלפי הכלב, כי הבעיה ממנה סבל נפתרה? - אני יכול לומר לכם שהתשובה היא, חד משמעית, "כן".

אני נתקל באנשים כאלה הטוענים שהאילוף היה "חיובי" מאוד עבורם, כי עכשיו הם לא סובלים מההתנהגות הבעייתית של הכלב יותר. במקביל הם יעידו, שהכלב "סבל מאוד" מתהליך האילוף.

אם כן, מהו המונח המקצועי ל"אילוף חיובי"? - ובכן, בארץ תמצאו אותו תחת המינוחים:
 Marker Training
"אילוף מבוסס חיזוק חיובי/תגמולים".
"אילוף ללא כפייה".
"אילוף מבוסס מוטיבציה".

בעולם תמצאו אותו תחת ההגדרות -
R+ based training, Force Free Training (a.k.a - FFT), Motivational Training, Reward based Training.
מה קורה בפועל? – איך זה עובד? – מהם העקרונות של הגישה השונה הזו?

אני מעדיף את המינוחים "אילוף מבוסס תגמולים" ו- Reward based Training.
הדגש באילוף מבוסס תגמולים הוא על התנהגות מתוך בחירה של הכלב, ללמד את הכלב שליטה עצמית, ויסות רגשי גבוה וקריאת מצבים ברמה גבוהה על מנת שלא נצטרך להיות בשליטה 100% מהזמן (למעט מקרים חריגים ללא קשר לשיטות האילוף), לאפשר לכלב יכולת "להתנהג" ומשם ללמדו מה נתבקש ממנו ומה רצוי לנו.
כלב אשר לומד לבחור להתעלם מגירוי, שהוא בדר"כ יתקוף אותו, ילמד ריסון עצמי, יזכה להפחתה באימפולסיביות ולהרגשת ביטחון מתגברת ככל שהוא מתנסה באופן עצמאי בהתעלמות. 

מה שאני מנסה לומר בשפה פשוטה, שמאלף בשיטה הנ"ל יחפש את "מה כן" במקום "מה לא" בחיי היום יום של הכלב מתוך מחשבה וכוונה, שצורת תקשורת שכזו תעלה בהכרח את המוטיבציה של הכלב לשתף פעולה (גם בסיטואציות הקשות), תחזק את האמון עם המטפל של הכלב ותהיה לה השפעה חזקה יותר לטווח הארוך על התנהגות הכלב.

הסיטואציות הללו מגוונות מאוד, החל מהתרגשות הגורמת לכלב לקפוץ על אנשים ועד רצון לנשוך אנשים מתוך פחד. כל זאת מתוך הבנה עמוקה, שללמד את הכלב "מה כן" מעביר לו אינפורמציה הרבה יותר מדוייקת מאשר "מה לא", יש ספציפיות גבוהה יותר ודיוק רב יותר לגבי ההתנהגות הרצויה והתוצאה שלה.
התוצאה כ"כ חשובה, כי תכלס אנחנו יכולים לשלוט רק בה.
אין לנו שליטה על רוב הטריגרים והגירויים שהכלב פוגש וגם לא על ההתנהגות שלו. רק על התוצאה של ההתנהגות.

טיפ! קטן להמחשת העיקרון של "מה כן" - קאת'י סדאו, אחת המטפלות ההתנהגויות המפורסמות בעולםשעבדה עם יונקים ענקיים, הציעה פעולה יומיומית מאוד פשוטה באחד מספריה להדגמת העיקרון ולשיפור ההתנהגות באופן כללי (כולם מומלצים לקריאה אגב!). פזרו בבית צ'ופרים חתוכים לחתיכות קטנות (30 בערך) בתוך קופסאות ושימו אותן במקומות גבוהים אליהם הכלב לא יכול להגיע (ולגנוב).

חפשו התנהגויות רצויות/טובות/נכונות שאתם רוצים לראות יותר מהכלב שלכם וצ'פרו אותו בכל פעם שהוא מתנהג בצורה שאתם אוהבים. הצ'ופרים יכולים להינתן על פעולות בסיסיות (ישיבה, שכיבה, הליכה למקום ועוד) וגם על התנהגויות בנאליות, כמו עמידה במקום בזמן שעושים משהו, שכיבה במקום בחוסר מעש, מבט עליכם, הליכה למקום באופן עצמאי ועוד.

חשוב מאוד! הצ'ופר חייב להינתן בצורה אקראית ללא הכנה מראש! תפתיעו אותם!
ספרו לי האם זה השפיע על ההתנהגות של הכלב/ה שלכם.

אז מה דעתכם? - האם לדעתכם כלבים באמת מבינים כאשר הם טועים? – האם הם מצליחים להבין את הקונספט "אסור" כמו שבני אדם מבינים וכמו שהיינו מצפים מהם להבין?
בואו רגע נעצור ונסביר קצת על עונשים וחיזוקים כדי שתבינו טוב יותר את הקונספט של "אסור/מותר".
מתי מענישים לרוב? – כשרוצים ללמד כלב שהתנהגות מסויימת היא אסורה מבחינתכם. קצת כמו שמנסים לחנך ילד, רק יש כאן בעיה.
לכלבים אין את החלק במוח שיודע לעבד מידע שקשור למוסריות שבסיס ה"אסור/מותר".

היום אנחנו יכולים לקבוע מה הוא עונש ומהו חיזוק לכלב בסבירות דיי גבוהה, אך יש מקרים, דיי שכיחים יש לומר, שהפעולה שאנחנו נוקטים יכולה להוות חיזוק ועונש במקביל או חיזוק במקום עונש. מבלבל? - בודאי, לא רק לכם.

נעשה סדר:
חיזוק –  כל פעולה מצידכם אשר תגרום להתנהגות מסויימת להתגבר או להמשיך באותה תדירות.
דוגמה פשוטה – אם בכל פעם שהכלב שלכם התיישב לידכם במעבר חציה נתתם לו חטיף וזה גרם לו לשבת יותר פעמים וביותר כבישים זה אומר שהחטיף היה חיזוק.
עונש - כל פעולה אשר תפחית את התדירות של התנהגות כלשהי.
דוגמה פשוטה – אם צעקתם על הכלב בכל פעם שהוא נובח על רעשים ובסופו של דבר הנביחות פחתו זה אומר שהשתמשתם בעונש.

אתן לכם דוגמה מורכבת יותר.
הגור קופץ עליכם כאשר אתם יושבים על הספה ומתחיל לנשוך כל דבר שמגיע לפה שלו, בעיקר את הידיים שלכם, ואתם בתגובה מענישים אותו בצעקות "דיי! תפסיק. לך למקום" וכדו' ודוחפים אותו מכם בכעס. הוא מצידו, חוזר מיד וממשיך לנשוך!
אתם מצידכם רוצים שהוא יראה שאתם כועסים, שיבין שאסור לנשוך, ומנסים להפסיק אותו.

האם הפעולה הזו מהווה עונש לכלב כמו שאתם מצפים? - כלומר, אתם התכוונתם להעניש את הכלב על הנשיכות במטרה שיפסיק אותן, אך הוא הבין אתכם אחרת כניראה. הגור כניראה חשב שעכשיו משחקים והוא חוזר לעוד סיבוב של נשיכות (משחק נורמלי לחלוטין אצל גורים). מה סביר שיקרה בסוף? – אתם תתעצבנו עוד יותר ותגיבו בצורה יותר חמורה ורק אז הוא יפסיק – אתם תחמירו את העונש.
כל עוד הוא המשיך לנשוך התגובה שלכם חיזקה אותו. כשהוא הפסיק זה אומר שהתגובה שלכם הענישה אותו.

אגב, זהו אחד החסרונות הבולטים של ענישה, תמיד צריך להחמיר אותה עם הזמן (להרים את הקול יותר, שפת גוף מאיימת יותר, תיקון חזק יותר וכו') על מנת שתמשיך להיות אפקטיבית לטווח ארוך (הכלב מפתח כלפיה עמידות. לכן תתקלו בהרבה מקרים בהם האילוף התחיל עם קולר רגיל ואז עבר לחנק ואז לדוקרנים ואז לחשמל מתוך הנחה שהכלב לא לומד וחייב גורם הרתעה חמור יותר).

בעצם, כשאתם מלמדים כלב שהתנהגות מסויימת היא אסורה אתם מלמדים אותו שההתנהגות הזו לא משתלמת ויכולה להיות לה תוצאה רעה עבורו. כלומר, ההתנהגות לא משתלמת או אפילו מסוכנת (תלוי בתגובה).

אז מה מבדיל את גישת "האילוף מבוסס תגמולים" מגישות אחרות (מסורתית, קלאסית, מאוזנת, משולבת וכו') ואיך זה קשור לענישה/חיזוק ואסור/מותר?

ראשית, בתפיסת עולמו של הכלב הביתי בחיינו.
היום, לאחר מחקרים של שנים רבות, עדיין יש חילוקי דיעות לגבי מוצא הכלב, האם הוא "זאב אפור מבויית" או צאצא של אב קדום משותף לזאב ולכן התיאוריה הישנה ("תיאוריית הדומיננטיות" - לפיה מוצא הכלב מהזאב) עדיין שולטת בקרב בעלי מקצוע ובעלי כלבים. החיסרון הכי גדול שלה, שהיא מעודדת יצירת עימותים רבים עם הכלב על בסיס "מלחמת המעמדות", דבר הפוגע אנושות, לעיתים, בקשר עם הכלב ובאמון שלו (שיש כלבים שקשה מאוד להחזיר).

יותר מזה! חוקרים רבים בשנים האחרונות חוזרים ואומרים שזו טעות נפוצה להתייחס לכלב כאל "זאב מבויית". הכלב הוא פשוט "כלב" ולא זאב משום סוג שהוא.
אחד מהם למשל, הינו החוקר הנודע David Mech משנות ה-60-70, אשר פונה אל המצלמה ומסביר על הטעות התפיסתית בכל הקשור למונח "כלב אלפא". 
אני אגלה לכם סוד, דיוויד היה אחד החוקרים שטבע את המונח "זאב אלפא" ובסירטון הוא חוזר בו! (קישור בסוף).

בסירטון, הוא מסביר איזו טעות נוראית עשינו, כשקבענו שכלבים הם כמו זאבים בשבי שנלחמים על מעמדות.
אילוף מבוסס תגמולים לא עובד לפי תיאוריות שהבסיס המדעי שלהן רעוע ולא החלטי. האילוף נשען יותר על עקרונות ברורים לפיהם מחליטים באיזה שלב אולי כן נשתמש בענישה כדי לשנות התנהגות של כלב (ולא כדי ללמד אותו מה אסור) והיא בהחלט לא תהיה בין האופציות הראשונות והמיידיות.
עיקרון זה נקרא "עיקרון לימ"ה (LIMAE).

שנית, אילוף מבוסס תגמולים אינו מתייחס לתיאוריה כזו או אחרת על מנת לאלף כלב. 
אין תיאוריה לפיה יקום ויפול האילוף. הגישה מסתמכת על חוקי למידה אוניברסאליים להם כפופים הכלבים (וגם אתם!), אמונה שהכלב מחפש שיהיה לו מקסימום טוב (לא, הוא לא עושה לכם דווקא) והכי חשוב, הגישה מבוססת על מדע עדכני ולא לפי תיאוריות מיושנות, שככל שעובר הזמן רק מופרכות והופכות ללא רלוונטיות יותר ויותר לעולם הכלבים. (קישורים בנושא בסוף).

אם אתבקש לאלף האסקי סיבירי לא אבוא לאימון מתוך ידיעה מוקדמת שמדובר על כלב "עקשן", הרי שאכשיל את האימון מראש. במקום, אבוא עם ראש פתוח ואשפוט את הכלב שמולי כאינדיבידואל ולא כ"גזע". הרי גם בתוך הגזע יש טווח רחב מאוד של תכונות שונות ומגוונות. כלומר, אני אבחן את ההתנהגות שלו, התגובות שלו, היחס שלו למצבים יומיומיים ועוד.

אני בשום אופן לא אכניס אותו לתוך שבלונה קבועה מראש שאומרת, שבגלל שהוא שייך לקבוצת השפיץ זה אומר שהוא יהיה כלב ברחן, עצמאי, קשה לאילוף וצריך איתו יד קשה ובנוסף לכל זה הוא מחפש לשלוט בסביבה שלו בגלל תיאוריית הדומיננטיות.
בהצלחה לגשת לאילוף עם הנתונים האלה. אותי זה מייאש מראש.

לצערי, אני מכיר אנשים שאמרו מראש שלא יאלפו את הכנעני/סמוייד/האסקי וכדו' שלהם כי "זה חסר טעם" מהסיבות שציינתי הרגע.

אנשים יקרים! אלו בדיוק הסיבות שמונעות מכם להנות אפילו יותר עם הכלבים שלכם.
אל תתפסו למיתוסים מיושנים.
גם כלבי האסקי אוהבים חיזוקים, לעשות פעילויות ולהתאמן בטריקים, רק צריך למצוא מה עובד עליהם.
 
שלישית, התייחסות גבוהה לרגשות שמפגין הכלב כלפי חוץ על ידי שפת גופו.

בעברי הייתי מאלף מסורתי/קלאסי/משולב ואני מודה שהיחס לרגשות של הכלב לקה בחסר והיכולת לראות מה הכלב צריך בכל רגע נתון הייתה ירודה משמעותית. פשוט המיקוד על הכלב לא היה ברגש שלו אלא בהתנהגות שלו ובתוצאה שרוצים להשיג.

יצא לי לא פעם להיתקל באנשי מקצוע שהתוצאה הרבה יותר חשובה מהדרך, כלומר, אם כואב לכלב ולא נעים לו זה בסדר כל עוד משיגים את התוצאה הרצויה.
כלבים מדברים המון באמצעות שפת הגוף שלהם ושמתי לב שיש יותר מידיי מאלפים ואנשי מקצוע בתחום שלא יודעים לקרוא את השפה הזו או שבוחרים להתעלם ממנה במשפטים אופיינים, כגון: "זה לא כואב לא", "הוא סתם מתבכיין", "הוא סתם עקשן", "אין כזה דבר לא עושה מה שאומרים לו" ועוד.

כיום אין מצב שאני אאמן כלבים מבלי לשים לב למצב הרגשי שלהם.

מה שלמדתי לאורך כל השנים שלי כמאלף הוא, שכלבים מאוד טובים בלהעביר מידע לסביבה שלהם. זו מומחיות שלהם שאפשר להרוס בקלות ע"י טיפול לא נכון, שימוש בענישה תכופה ומוגזמת וחוסר יחס לסימנים שהכלב נותן לכם.

יותר מזה, הם ממש טובים בלזהות מי מקשיב למידע הזה ומי לא ומי שלא, אין טעם לתקשר איתו, הוא לא מבין בכל מקרה.
אם יש דרך ממש טובה שכלב יכול להביע חוסר אמון כלפי אדם זה דרך ההבנה שאין מה לתקשר איתו.
כיום, כמאלף המבסס את האילוף על תגמולים אני שם דגש רב על קריאת שפת גוף והבנה של מה הכלב אומר לי ואיך הוא מרגיש ובשיעורים שלי אפשר תמיד למצוא שיחות והסברים על שפת גוף ורגשות ואיך זה מוביל להתנהגויות בסופו של דבר.
לתפיסתי, זו הסיבה שכלבים תוקפניים לומדים לסמוך עליי מאוד מהר. הם מבינים שיש עם מי לדבר.

מה שהפך לי את התפיסה בסופו של דבר הייתה ההבנה – שרגש מוביל להתנהגות ויכול גם לשנות אותה ולא הפוך.
רוב המאלפים כיום עובדים הפוך, מנסים לשנות רגש ע"י שינוי התנהגות במקום ההיפך.
נסו את זה על עצמיכם ותגידו לי אם זה מצליח לכם.
נסו לשנות רגש עצוב לשמחה ע"י ריקוד לצלילי מוזיקה שמחה, תגידו לי כמה זמן זה החזיק ואם באמת באמת הרגשתם שמחים לאחר מכן או שהעצב חזר.

אשתף אתכם ואומר, שמאז, אחת הפעולות היותר שכיחות בעבודתי כמאלף הינה יצירת שינוי רגשי מול גירויים שהכלב מפחד מהם, נמנע מהם, נרתע מהם וכו'. הטכניקה פשוטה להבנה ויישום ע"י כל אחד ומשלבת תגמולים שהכלב אוהב, כגון: מזון, משחק, צעצועי האכלה, פעילות גופנית ועוד.
ההבנה הזו שינתה לחלוטין את סגנון האימון שלי והטיפול ההתנהגותי.

במקרים רבים, בהם אני נדרש ללמד את הכלב משהו חדש אני מקפיד מאוד לוודא שהוא אכן משייך רגש של שמחה, הנאה, אושר וכדו' לתרגיל שהוא לומד. ממש חשוב, שההתנהגות החדשה תקושר לו במוח למשהו נעים וכיפי כדי שירצה ללמוד גם בפעמים הבאות וגם כדי לייצר היסטוריית חיזוקים עוד יותר חזקה בקשר להתנהגות החדשה.
היתרון של למידה מהסוג הזה הוא עצום – בעתיד הרחוק, יש יותר סבירות שתוכלו לצמצם חיזוקים באופן משמעותי, בגלל ש"הדבקתם" להתנהגות רגש מאוד חזק וטוב, ועדיין לקבל רמת ביצוע גבוהה מהכלב.

רביעית - יש הבדל מהותי באביזרי האילוף שכל גישה תשתמש בהם.
אילוף מבוסס תגמולים לא יעשה שימוש באביזרים כמו חנק, דוקרנים, חשמל, זריקת חפצים על הכלב, ספריי אוויר, פחית רעש ועוד. כל אביזר שהאדם יצר שאמור להפחיד את הכלב או להכאיב לו לא יהיה בשימוש מהסיבה הפשוטה, יש דרכים אחרות אפקטיביות שלא משלבות כאב והפחדה.

אילוף המבוסס על הפחדה והימנעות מכאב או משהו לא נעים יש לו פוטנציאל גבוה יותר לגרום נזק ואם קיימות טכניקות אחרות אז למה לא בעצם?
בנוסף, לעולם לא תשמעו ממני משפטים בסגנון, "נעבוד עם צ'ופרים עד ש...."/"אם נראה שזה לא עובד נעבור לחשמל/חנק" ועוד.
לא קיים כזה משפט אצלי. מאחר ואני לא מבסס את האילוף שלי רק עם אוכל וחטיפים ומשלב תגמולים נוספים וטכניקות מגוונות אני לא מגיע לשלב שבו אני מפסיק להאמין ביכולת של החיזוק החיובי ועובר לענישה.

There's always a Way – זה המוטו שלי.

ענישה אינה כלי של "יום הדין", שאם שום דבר לא עובד אז עוברים להשתמש באביזרים שציינתי קודם בגלל ששום דבר לא עובד.
אם שום דבר לא עובד לכם - אתם כנראה עושים את זה לא נכון והכלב לא מבין אתכם.

חשוב מאוד להבין, שימוש בענישה לא מחליף את השימוש בחיזוקים. אחד לא מחליף את השני והשילוב של שניהם יכול להיות ממש הרסני אם לא עושים אותו נכון.
תארו לכם שמישהו היה מחנך אתכם כאשר עם יד אחת הוא מציע לכם כסף וביד השנייה מחזיק שוט, מה היה מתגבר על מה, הרצון לכסף או הרצון להימנע מהשוט? – מה היה מכתיב לכם את ההתנהגות יותר? - והאם הייתם מפחדים לעשות דברים מחשש לטעות שתוביל לשוט?

מאחר וענישה טומנת בחובה תופעות לוואי מרובות ורבות, חלקן מתגלות בטווח הארוך בלבד אחרי שנים, אני וכל מי שעובד בשיטות המבוססות על תגמולים יעדיף להימנע ממנה.
מוזמנים לקרוא את הספר Coercion and it's Fallout וללמוד עוד על הנושא.

לסיכום המאמר אני רוצה להדגיש מספר נקודות.
הגישה שמה דגש עיקרי על חיזוקים חיוביים ותגמולים ומאגדת בתוכה מספר כללי ברזל בכל הקשור לאילוף כלבים, ללא יוצא מן הכלל:

1. טובת הכלב בזמן אימון נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו ולא התוצאה. ברגע שנעשה זאת, התוצאות יגיעו מאליהן. התוצאה לא מקדשת את הדרך ויש חשיבות עצומה לדרך.

2. אילוף מבוסס תגמולים אינו משלב כפייה פיזית, שימוש בכוחנות והפחדה כלפי הכלב כדי להביא אותו לידי ביצוע התנהגויות.

3. בנוסף, לא נעשה שימוש באביזרים שנועדו להכאיב לכלב על מנת ללמד אותו התנהגויות (חנק, דוקרנים, חשמל).

4. אילוף זה כיף! אין צורך לסבול מהתהליך, לא אתם ולא הכלב (כלב לא אמור לצווח בגלל תיקון ברצועה).

5. שימת דגש רב על לימוד הכלב "מה כן" נדרש ממנו וחיזוק על בחירה נכונה מצידו.

6. יש דגש רב מאוד על שינוי רגשי בטיפולים התנהגותיים והתייחסות רבה להימצאות הרגש הנכון בכל אימון שעושים עם הכלב.

7. קיימים כללי התנהגות ברורים מאוד, גבולות ודגש על התנהלות נכונה בבית ובטיולים, זוהי לא גישה מתירנית בניגוד לדיעה הרווחת. אם כבר, ישנם כללים ברורים מאוד ונוקשים לגבי החיזוקים, השימוש בהם, התזמון שלהם ועוד.

הכלבים שלכם זקוקים לכם שתדריכו אותם ותראו להם את הדרך הנכונה להתנהג בעולם האנושי והם זקוקים לכם שתעשו זאת ברגישות ובתבונה ולא בכוח ומשיכות רצועה.
אתם המבוגר האחראי.
רוצים לקרוא לזה "המנהיגים" שלהם? - זורם, עכשיו תבחרו איזה מנהיג אתם רוצים להיות, כזה שתומך, מעודד ומעצים את ה"פקודים שלו" או כזה שרודה בהם, משפיל ומפחיד אותם כדי לגרום להם לבצע את רצונו.
אני בוחר באופציה הראשונה.


קישורים מעניינים:
דוייד מיצ' על הטעות שעשינו עם המונח "זאב אלפא" - http://www.youtube.com/watch?v=tNtFgdwTsbU
מאמר חובת קריאה על זאבים בטבע ומה שאנחנו יודעים היום עליהם -    https://www.haaretz.co.il/misc/1.1371559
 Coersion and it's Fallout - ספר