אני זוכר את תקופת הגורות של פפה ושל כל גורי האומנה שעברו דרכינו ומצאו בית כתקופות מלאות עליות ומורדות, תסכול והוצאות כספיות. אך למרות הכל, מלאות בצחוק, משחק ובעיקר לימוד וחינוך. נשמע לכם מוכר? – דומה לילדים לא?

 
כולכם מכירים את הגור "המושלם" של השכן/קרוב משפחה– הגור ההוא שלא נושך, לא הורס, לא בוכה, לא נובח, שמח לקראת כולם. בקושי זקוק לאילוף!
חברים יקרים, אלו הגורים החריגים! כמובן שזכיתם במלוא מובן המילה אם אימצתם אליכם גור שכזה, אך מדובר על "מפעל הפיס" רוב הגורים אינם כאלה. אם יש לכם גור שהורס, נובח, נושך ולועס כל דבר שהוא מוצא אז הרשו לי לומר לכם: "ברוכים הבאים לעולם האמיתי של גורים".
אני רוצה להתחיל במשפט ישן שאומר: "גורים נושכים כמו שכלבים נובחים". כלומר, לא משנה איזה גור יהיה לכם, הוא ינשך אתכם כך או אחרת, בדיוק כמו שהוא ינבח.

חשוב להבהיר דבר אחד כבר עכשיו – גורים חוקרים את הסביבה שלהם באמצעות הפה ודרכו הם מתקשרים בשלב מאוד מוקדם בהתפתחות שלהם. הם לומדים להשיג מזון עם הפה כבר בגיל מוקדם מה שאוטומטית הופך את הפה להיות מוקד להשגת רצונותיהם. זו הסיבה העיקרית שבשלב מוקדם בהתפתחות שלהם אתם ננשכים הרבה.

למה גורים נושכים בכלל?

1. להודיע לנו שהם זקוקים לדבר מה (פיפי, קיבה, לשתות).
לעיתים קרובות, גורים יתקשרו את הצורך שלהם לצאת לעשות פיפי/קקי דרך נשיכות. במיוחד הגורים שמעדיפים לצאת ולעשות צרכים בחוץ. הם ינסו בכל דרך לומר לכם שהם רוצים לצאת. זה קורה בעיקר כשהגור הפסיק את מה שהוא עושה ועכשיו פשוט נושך בלי הפסקה לא משנה מה אתם עושים.

טיפ! אם הגור התחיל לנשוך פתאום פשוט תוציאו אותו רגע החוצה לוודא שאין לו צרכים. בעתיד, למדו את עצמיכם
לזהות את הצורך הזה לפני שהוא מתחיל לנשוך.

2. משחק!
בגיל מוקדם מאוד גורים לומדים לשחק אחד עם השני ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות נשיכות. גור שירצה לשחק איתכם סביר להניח ינשך אתכם עד שתבינו אותו. חשוב מאוד שיהיו צעצועים רכים מפוזרים בבית, כך שבכל רגע נתון יש להם אפשרות לנתב את הנשיכות שלו לצעצוע כלשהו.

טיפ! הקפידו על שעות משחק מסודרות במהלך היום, כמו שיש טיולים מסודרים, וכל הגור ילמד לצפות לזמני המשחק וימנע מהצעות משחק בזמנים אחרים.

3. חוסר בהוצאת אנרגיה.
עד השלב שבו ניתן לצאת לטיולים מסודרים הגור חייב להישאר כמעט כל היום בבית בסביבה שלא משתנה ונטולת גירויים חדשים, לכן, ההתמקדות תמיד תהיה בכם ובמה שמעניין אותו הכי הרבה.
הרבה פעמים אין לנו ברירה אלא למצוא תחליפים להוצאת אנרגיה עד שנוכל לטייל באופן מסודר.

4. לחץ וחרדה מהסביבה.
גורים מאוד רגישים לסביבה שלהם. אם יש מקור רעש כלשהו בבית או בחוץ שממש מפריע להם יש סיכוי טוב שהם יבטאו את המתח הנפשי בלעיסות ונשיכות. אם הגור נושך מבלי שיש לכם יכולת להבין את הסיבה חפשו אותה בסביבה שלו.
גורמים סביבתיים מלחיצים יכולים להיות כלב שנובח או מיילל לעיתים תכופות, צעקות מהשכנים, מכשיר חשמלי שמרעיש, רעשי רקע של כבישים סואנים ועוד.

5. מערכת יחסים מתוחה ביניכם.
אם תגיבו כלפי הגור בצעקות, תענישו אותו הרבה, תתעלמו ממנו כשהוא זקוק לדבר מה, תכו אותו וכדו' אל תתפלאו שהוא מגיב כלפיכם באותה צורה אלימה של נשיכות קשות הנובעות מתסכול.
אלימות גוררת אלימות. לא הייתם רוצים שהגור שלכם ילמד לפתור קונפליקטים בצורה אלימה גיל כל כך מוקדם.

כמו כן, אפשר למצוא הבדלים רבים בין גורים. יהיו טיפוסים שנושכים יותר (טיפוס אוראלי מאוד) ויהיו טיפוסים שפחות. האוראליים יותר יפתחו לרוב בעיות לעיסה והרס שימשכו עד לגיל מאוחר אם לא ינותבו להתנהגות אחרת כבר בגורות, אלה שפחות אוראליים, סביר להניח שיפסיקו בשלב מסוים במהלך ההתפתחות שלהם.
טיפוסים שהם אוראליים יותר גם ירצו לנשוך אותנו ואת הצעצועים שלהם יותר, כלומר, יש סיכוי גובר שהם יהיו פרטנרים טובים מאוד למשחקי משיכות, ייהנו יותר מצעצועי לעיסה, יתמידו יותר בהוצאת אוכל מתוך צעצועי האכלה ועוד. זה יתרון גדול שיש לנצל אותו.

קיימות סיבות מאוד נפוצות לנשכנות גורית מוגזמת. מדובר על גורים שהנשיכה שלהם מכאיבה מאוד, פוצעת ולעיתים מלווה בקולות המעידים על התסכול הרב שהגור נמצא בו:

1. הפרדה מוקדמת מהשגר. רצוי להפריד גורים בשבוע שבין ה-7 ל-8 ולא לפני. בשבועות האחרונים של החודש השני לחייהם הם לומדים לשחק אחד עם השני ולומדים לווסת את עוצמת הנשיכה, כך שלא יכאיבו יתר על המידה אחד לשני. גורים שהופרדו טרם השבוע ה-7 חסרים את המיומנות הזו ולכן אינם מודעים לעוצמת הנשיכה שלהם (נוטים לייחס לגורים כאלה את התווית "דומיננטי" – בעיניי זו שגיאה יסודית השוללת כל סיבה אחרת ועלולה להביא לטיפול לקוי בבעיה).

2. בעיה רפואית. כאבי בטן, כאבי שיניים, כאבי מפרקים ועוד יכולים להיות גורם משמעותי לנשיכות מכאיבות. אם ניקח את זה רחוק יותר, בעלי כלבים רבים מתבלבלים בכמויות האכלה של הגור ונותנים מעט מידיי – גור רעב מידיי יביע זאת באמצעות לעסנות ונשיכות. אם נותנים יותר מידיי אוכל מעמיסים על מערכת העיכול, דבר שיכול לגרום לכאבי בטן ושלשולים.
ודאו עם הווטרינר שאין שום דבר שמפריע לגור.

3. שימוש בכוח פיזי על מנת לרסן נשיכות. הרבה פעמים אני נתקל בגורים שהיו נושכים את הסביבה באופן נורמאלי לחלוטין ואם הזמן הנשיכות הפכו לחמורות יותר כתוצאה מפעולות כגון: סגירת הפה בכוח, מכה על האף עם כף היד או עיתון מגולגל, תפיסת הגור בקולר בכוח כשעשה מעשה אסור, דחיפת הראש של הגור לתוך הצרכים שעשה בבית כחלק מחינוך לצרכים ועוד. כל שימוש בכוח פיזי מוגזם יכול להוליד את תופעת הנשכנות המוגזמת.
שאלו אותי על טכניקות אימון אחרות על מנת להתמודד עם הקשיים שיש לכם.

4. משחקי ידיים. אם תהפכו את הידיים שלכם למשחק שנושכים אותו במקום צעצועי נשיכה אז כמו שיש גורים שמביאים צעצוע כדי שישחקו איתם כך גורים שהורגלו לשחק עם הידיים "יביאו לכם את הידיים שלכם למשחק". זה יתבטא בנשיכות בזמן שאתם יושבים על הספה למשל או הולכים בבית והידיים זזות ומגרות את הגור למשחק.
הקפידו לשחק אך ורק עם צעצועים ייעודיים לגורים, הימנעו ממשחקי ידיים ורגליים או שתספגו בשקט את הנשיכות.
אל תתפלאו אם הגור ינשך אורחים בידיים באותה מידה.

טיפ! משחקי חכה.
גורים רודפים אחרי חפצים הנעים על הרצפה, כך הם רחוקים מהיד שלכם והרגל ואם אתם רצים איתם מתוך משחק יש לגור מטרה מאוד ברורה להתמקד בה.
קחו חוט/חבל וקישרו לקצה מגבת ישנה/חבל משחק/בובה ללא מילוי וכדו' ושחקו עם הגור כאשר הצעצוע נע על הרצפה ורחוק מהיד שלכם. אפשרו לו לתפוס את הצעצוע כמעט בכל הזדמנות שהוא מנסה ותנו לו לזכות בו בכל פעם (אל דאגה, הוא לא יהיה אגרסיבי/דומיננטי – זהו מיתוס).

5. גנטיקה. גזעים מסויימים פותחו על ידינו בצורה כזו, שהם ישתמשו בפה שלהם בצורה מוגברת, למשל, הרטריברים והרועים. חשוב מאוד לקחת בחשבון את נושא האוראליות המוגברת בגזעים הללו על מנת להימנע מפעולות שבעתיד תשלמו עליהם מחיר יקר (כמו שימוש בכוח מוגזם לצמצם נשיכות).

ניתן ואפשר לנתב נשכנות גורית בצורה אפקטיבית ביותר. להלן כמה דרכים למלא את הצורך של הגור לנשוך
.

איך למנוע נשכנות גורית?

1.     ספקו לו אלטרנטיבות ללעיסה בזמנים שהוא נמצא לבד או שאינכם יכולים "לשעשע" אותו והוא זקוק כרגע לתעסוקה. רבים קונים עצמות לעיסה מאוד גדולות וקשות המיועדות לכלבים סופר לעסניים בוגרים יותר. לגור יש שיני "חלב" עדינות יותר וקשה להם מאוד (ואף מכאיב) ללעוס עצמות מאוד קשות, לכן, יש לספק להם עצמות לעיסה קטנות הרבה יותר ורכות, באורך של אצבע וחצי בערך ולדאוג שהחומר ממנו עשויה העצם הינו רך וקל יותר ללעיסה.
ברוב המקרים, מדובר על עצמות קשר לבנות, אוזני חזיר, סטיקים לבנים ועוד. עצמות בקר מעובדות ולבנות (שאפשר לדפוק איתן מסמרים בקיר) ממש לא מומלצות למשל. עצמות דחוסות לא מומלצות בגיל הזה (או בכלל אם תשאלו אותי).
חשוב מאוד, שלגור יהיה קל לספק את הצורך ללעוס משהו ומהר. גורים מאבדים סבלנות בקלות, לכן, אם העצם קשה ולא מתגמלת בדקות הראשונות של הלעיסה סיכוי סביר שהם יעזבו אותה ויפנו לתעסוקה אחרת.

2.     ישנם צעצועי לעיסה/ליקוק מעולים, כמו הקונג, אורקא, והוובלר (הסבר בקישור) וכמובן שניתן להכין בעצמנו עם קצת יצירתיות (כמו בקבוק פלסטיק מעוך מלא בצ'ופרים ללא פקק).
באופן אישי, אני מעדיף את הקונג הקלאסי בגלל שניתן לגוון במילויים ולבסוף נשאר תמיד הצעצוע שכלבים מאוד אוהבים להמשיך להתעסק איתו למרות שהמילוי נגמר.
יש כלבים מאוד בררנים אבל שאוהבים ללעוס, סוג של פרדוקס, אבל הם קיימים. גורים כאלו "תפורים" לצעצועי לעיסה מאחר והגיוון יכול להיות רחב.
חשוב מאוד לגוון במילוי איתו תמלאו את הקונג, משפיק לחפש בגוגל
"kong recipes" ואתם מסודרים מבחינת רעיונות.

טיפ! קישרו את העצם, קונג, אורקא, עם חוט דק לאיזור המרבץ של הכלב/גור כך שהוא לא יוכל לקחת אותם למקום אחר (כמו הספה/מיטה/וכו'), אלא יאלץ ללעוס אותם במקום שלו וכך יווצר קישור מאוד חזק למקום שלו.

                                                                                                      (סביבון סגול)
 
 

3.     משחקים המיועדים לגורים.
חשוב לקנות צעצועים שיהיה קל להכניס לפה ולתפוס. למשל, כל סוגי ה-  Skineeez, חבלים קטנים ודקים, צעצועי גומי עם חבל בצדדים ודומיהם, כדורים קטנים ועוד. לא מומלץ "לתרום" בובות ישנות ממולאות, נעליים, סמרטוטים וכדו' מאחר ויהיה לגור קשה להבחין בין הצעצועים שלו לצעצועים שאינכם רוצים שילעס ומאוד דומים לשלו (יהיו גורים שכן יבחינו, אך אנחנו רוצים להקל על הגור ולכן ההמלצה הזו).
צעצועי הגומי הכי טובים מבחינה שהם יוצרים הבחנה ברורה בין צעצוע של הגור לחפצים שלכם, הרי אין לכם חפצים העשויים מגומי וסיליקון. הבעיה היחידה היא, כאשר יש תינוקות. הצעצועים מאוד דומים במרקם ובמבנה (וזה לא מקרי, הייעוד הוא זהה).

טיפ! התאימו את המשחק לאופיו של הגור ולהעדפותיו באופן כללי, כגון: משיכות, רדיפה, חיפוש. משחק על שטח גדול או קטן. משטח קשה או רך ועוד.
קחו שני צעצועי נשיכה שהגור אוהב וקישרו אותם כפי שנראה בתמונה כך שהמשחק יהיה תמיד מעניין עבור הגור שלכם.


(2 צעצועים קשורים לחוט אחד)

 

4.     קיבעו סדר יום הקשור להאכלה מסודרת והוצאה לטיולים יחסית מסודרים.
האכלה צריכה להתבצע 2-5 פעמים ביום, תלוי בגיל הכלב או להישאר זמינה קבוע (תלוי בגיל הגור). חשוב להאכיל בטווח שעות יחסית קבוע (לא על הדקה!) ולדאוג להוצאה לטיולים מוציאי אנרגיה ולגיחות התרוקנות מצרכים על מנת לעייף את הגור מצד אחד ולספק לו אופציה חוזרת לעשות צרכים בחוץ (זוכרים? – מענה לסיבה 2#).
חשוב מאוד להוציא לגור אנרגיה באופן יומיומי בהתאם לצרכים האנרגטיים שלו על מנת שיחזור הביתה וירצה לנוח.

5.     משחק עם כלבים אחרים!
זוהי דרך הטיפול הכי יעילה, הכי טובה והכי קלה ליישום.
כבר מגיל צעיר, כל עוד יש חיסון משושה אחד, ניתן להפגיש את הגור עם כלבים בוגרים אחרים בתנאי שהם מחוסנים ובריאים ולא נצפתה מחלה כלשהי ביומיים שקדמו למפגש והם חברותיים לגורים וירצו לשחק או לפחות לבלות יחד עם הגור.
 עשו זאת בביתכם או בבית של הכלב השני ותנו להם לעשות את השאר (יהיו וטרינרים שלא יסכימו איתי, אני מודע לזה, זו דעתי האישית, תפעילו שיקול דעת).
ניתן ואף מומלץ להפגיש את הגור עם גור אחר מאותו גיל בערך או אותו גודל פיזי (חשוב מאוד) תחת אותם תנאים.

6.     אימונים ספציפיים. כגון: הליכה בבית, ישיבה מולכם, רביצה בנוכחותכם, לעזוב דבר מה מהפה, ריצה אליכם ועוד.
פעולות אלו יעזרו לכם לתקשר עם הגור טוב יותר וילמדו אותו הרגלים אחרים בנוכחותכם אשר יתוגמלו הרבה יותר מפעולות נשיכה אחרות שאינן רצויות.
רצוי לקבל ליווי ממאלף המנוסה עם גורים.

טיפ! כאשר אתם מזהים שהגור שוכב לו על הרצפה בכיף, רגוע ונינוח, גשו אליו ושימו צ'ופר בין הרגליים הקדמיות והמשיכו בעיסוקיכם. בצורה הזו תחזקו רגיעה באופן פעיל. זכרו, חיזוק חיובי מגביר התנהגות. יכול להיות שהגור יקום ללכת אחריכם בפעמים הראשונות (התעלמו ממנו), מהר מאוד הוא ילמד שפעולה זו אינה משתלמת והוא יחזור לרבוץ.

מה לעשות ברגע שהגור נושך?


לפני שאני ממשיך חשוב לי לציין, שהטיפים הבאים אינם אפקטיביים ללא הפעולות הנ"ל שעליכם לנקוט ביום יום.

1. ניתן לומר "איי" בטון גבוה ולהסיג את היד/רגל הרחק מהגור, אם הוא מפסיק, יש להפנות לצעצוע נשיכה. חשוב לנסות לברר מדוע הוא נושך ולספק לו אלטרנטיבה מתאימה. אם לא מפסיק לעבור למספר 2.

 

2. ניתן לקום ולצאת מהחדר ברגע שהוא מתחיל לנשוך על מנת להראות לגור שאם הוא ינשך תתרחש תוצאה הפוכה ממה שהוא התכוון, במקום שהוא יקבל תשומת לב הנשיכה בעצם תעלים אתכם.
יש לשים לב, פעולה זו אינה רצויה עם גורים שהורסים כשאין השגחה צמודה ואינה מתאימה לגורים שעצם ההתרחקות מכם מכניסה אותם לחרדה גבוהה.

3. ניתן ללמד את הגור להגיב לצליל מסיח וברגע שנדמה שהוא מתכוון לנשוך או בזמן הנשיכה יש להשמיע אותו ולהסיט את תשומת הלב שלו למשהו אחר. חשוב לספק אלטרנטיבה.
סרטון לימוד לצליל הסחה.

 

4. לבקש מהגור לבצע פעולה אחרת שהוא מכיר ויודע, כמו לשבת או ללכת למקום ולתגמל על ביצוע הפעולה ואפילו להמשיך לתגמל על המשכיות. חישבו בזמן הזה למה הגור נשך אתכם וספקו לו את הצורך.

 

5. אם הנשיכות של הגור מוגזמות ומכאיבות מאוד ניתן ללמד אותו ללקק אתכם ע"י מריחה של חמאת בוטנים, גבינה וכאלה על הידיים, רגליים וכדו'. ניתן בכל יום לעשות זאת פעם אחת על אזור אחר על מנת שהגור בכלל יבין שיש אופציה אחרת מנשיכה.
אל דאגה, הוא לא ימשיך לעשות זאת כל חייו.

 

חשוב מאוד! לייצר הפרדה מסוימת בין הפסקת ההתנהגות לבין מתן האלטרנטיבה כדי למנוע למידה שנשיכה = תגמול באופן ישיר.

 

 

במקרים מסוימים אנחנו נעדיף לעשות שימוש בגדר גורים/תיחום בבית על מנת לווסת את השהיה של הגור ברחבי הבית, כך שלא יהיו מצבים בהם הוא נושך והורס ואין לנו את הפניות לטפל בו ולהדריך אותו להתנהגות הרצויה. פנו אלינו לייעוץ בנושא.

זיכרו, בכל פעם שהגור נושך, הורס, לועס, קורע ופוצע הוא זוכה לתרגל התנהגות שאינה רצויה לכם ובכך משריש את ההרגל "הנשכני." מטרתכם העיקרית במקרה כזה, היא לספק לגור כמה שיותר אופציות להתנהגות רצויה מבלי להגיע לעימותים, כעסים וריבים סביב ההתנהגות הנשכנית והלעסנית.


מה עוד חשוב לדעת על גורים בקשר לנשיכות?

ישנם גורים הרגישים מאוד למגע בגיל צעיר, הרגישות יכולה להתחיל כבר בגיל חודשיים ולהמשך מספר חודשים. הסיבה לכך, הינה מערכת עצבית מאוד פעילה, לכן המגע שלנו הופך למשהו מציק ולאו דווקא נעים.
הדבר הכי חכם שתוכלו לעשות עם גור כזה הינו ללטף אותו רק כשהוא רגוע יותר, אחרי הוצאת אנרגיה וגם אז, לא ללטף לאורך זמן רב. ליטופים קצרים  ולפנות אלינו לייעוץ, שכן חשוב להרגיל את הגור למגע בגיל מוקדם.
אנחנו טועים כאשר אנחנו חושבים שכלבים אוהבים מגע מהרגע הראשון שהם אצלנו בידיים. ישנם גורים הזקוקים להרגלה למגע לפני שמתחילים לגעת בהם ללא הפסקה.

לסיום, חשוב מאוד להימנע מלכעוס על הגור, להכות אותו או להעניש אותו (לסגור בחדר/מרפסת,כלוב אילוף), לשלול ממנו מגע באופן ממושך כשהוא נושך. פעולות אלו יפגעו בקשר עימו, יבססו את התקשורת ביניכם על פחד ועלולות להחמיר את הנשכנות ולהוליד בעיות אחרות, כגון תוקפנות לאנשים (לגורים יש רמות רגישות שונות מאוד אחד מהשני ומה שלא משפיע על אחד לא בהכרח יתאים לגור אחר).
המקור להרבה בעיות התנהגות נעוץ בשלבים הקריטיים הללו בהתפתחות הגור, לתשומת ליבכם.

אם נתקלתם במצב שבו אינכם מצליחים לנתב את הנשכנות הגורית לאלטרנטיבות ואתם עדיין סובלים מההתנהגות פנו אלינו לייעוץ ואיבחון בהקדם על מנת שנוכל לאתר את שורש הבעיה ומציאת חלופות מתאימות.

נשמח לעזור!

גיא תיכון – מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים.
www.dogs-guy.co.il
בקרו אותנו בפייסבוק - https://www.facebook.com/DOGS.GUY
0544799979

 




אני זוכר את תקופת הגורות של פפה ושל כל גורי האומנה שעברו דרכינו ומצאו בית כתקופות מלאות עליות ומורדות, תסכול והוצאות כספיות. אך למרות הכל, מלאות בצחוק, משחק ובעיקר לימוד וחינוך. נשמע לכם מוכר? – דומה לילדים לא?

 
כולכם מכירים את הגור "המושלם" של השכן/קרוב משפחה– הגור ההוא שלא נושך, לא הורס, לא בוכה, לא נובח, שמח לקראת כולם. בקושי זקוק לאילוף!
חברים יקרים, אלו הגורים החריגים! כמובן שזכיתם במלוא מובן המילה אם אימצתם אליכם גור שכזה, אך מדובר על "מפעל הפיס" רוב הגורים אינם כאלה. אם יש לכם גור שהורס, נובח, נושך ולועס כל דבר שהוא מוצא אז הרשו לי לומר לכם: "ברוכים הבאים לעולם האמיתי של גורים".
אני רוצה להתחיל במשפט ישן שאומר: "גורים נושכים כמו שכלבים נובחים". כלומר, לא משנה איזה גור יהיה לכם, הוא ינשך אתכם כך או אחרת, בדיוק כמו שהוא ינבח.

חשוב להבהיר דבר אחד כבר עכשיו – גורים חוקרים את הסביבה שלהם באמצעות הפה ודרכו הם מתקשרים בשלב מאוד מוקדם בהתפתחות שלהם. הם לומדים להשיג מזון עם הפה כבר בגיל מוקדם מה שאוטומטית הופך את הפה להיות מוקד להשגת רצונותיהם. זו הסיבה העיקרית שבשלב מוקדם בהתפתחות שלהם אתם ננשכים הרבה.

למה גורים נושכים בכלל?

1. להודיע לנו שהם זקוקים לדבר מה (פיפי, קיבה, לשתות).
לעיתים קרובות, גורים יתקשרו את הצורך שלהם לצאת לעשות פיפי/קקי דרך נשיכות. במיוחד הגורים שמעדיפים לצאת ולעשות צרכים בחוץ. הם ינסו בכל דרך לומר לכם שהם רוצים לצאת. זה קורה בעיקר כשהגור הפסיק את מה שהוא עושה ועכשיו פשוט נושך בלי הפסקה לא משנה מה אתם עושים.

טיפ! אם הגור התחיל לנשוך פתאום פשוט תוציאו אותו רגע החוצה לוודא שאין לו צרכים. בעתיד, למדו את עצמיכם
לזהות את הצורך הזה לפני שהוא מתחיל לנשוך.

2. משחק!
בגיל מוקדם מאוד גורים לומדים לשחק אחד עם השני ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות נשיכות. גור שירצה לשחק איתכם סביר להניח ינשך אתכם עד שתבינו אותו. חשוב מאוד שיהיו צעצועים רכים מפוזרים בבית, כך שבכל רגע נתון יש להם אפשרות לנתב את הנשיכות שלו לצעצוע כלשהו.

טיפ! הקפידו על שעות משחק מסודרות במהלך היום, כמו שיש טיולים מסודרים, וכל הגור ילמד לצפות לזמני המשחק וימנע מהצעות משחק בזמנים אחרים.

3. חוסר בהוצאת אנרגיה.
עד השלב שבו ניתן לצאת לטיולים מסודרים הגור חייב להישאר כמעט כל היום בבית בסביבה שלא משתנה ונטולת גירויים חדשים, לכן, ההתמקדות תמיד תהיה בכם ובמה שמעניין אותו הכי הרבה.
הרבה פעמים אין לנו ברירה אלא למצוא תחליפים להוצאת אנרגיה עד שנוכל לטייל באופן מסודר.

4. לחץ וחרדה מהסביבה.
גורים מאוד רגישים לסביבה שלהם. אם יש מקור רעש כלשהו בבית או בחוץ שממש מפריע להם יש סיכוי טוב שהם יבטאו את המתח הנפשי בלעיסות ונשיכות. אם הגור נושך מבלי שיש לכם יכולת להבין את הסיבה חפשו אותה בסביבה שלו.
גורמים סביבתיים מלחיצים יכולים להיות כלב שנובח או מיילל לעיתים תכופות, צעקות מהשכנים, מכשיר חשמלי שמרעיש, רעשי רקע של כבישים סואנים ועוד.

5. מערכת יחסים מתוחה ביניכם.
אם תגיבו כלפי הגור בצעקות, תענישו אותו הרבה, תתעלמו ממנו כשהוא זקוק לדבר מה, תכו אותו וכדו' אל תתפלאו שהוא מגיב כלפיכם באותה צורה אלימה של נשיכות קשות הנובעות מתסכול.
אלימות גוררת אלימות. לא הייתם רוצים שהגור שלכם ילמד לפתור קונפליקטים בצורה אלימה גיל כל כך מוקדם.

כמו כן, אפשר למצוא הבדלים רבים בין גורים. יהיו טיפוסים שנושכים יותר (טיפוס אוראלי מאוד) ויהיו טיפוסים שפחות. האוראליים יותר יפתחו לרוב בעיות לעיסה והרס שימשכו עד לגיל מאוחר אם לא ינותבו להתנהגות אחרת כבר בגורות, אלה שפחות אוראליים, סביר להניח שיפסיקו בשלב מסוים במהלך ההתפתחות שלהם.
טיפוסים שהם אוראליים יותר גם ירצו לנשוך אותנו ואת הצעצועים שלהם יותר, כלומר, יש סיכוי גובר שהם יהיו פרטנרים טובים מאוד למשחקי משיכות, ייהנו יותר מצעצועי לעיסה, יתמידו יותר בהוצאת אוכל מתוך צעצועי האכלה ועוד. זה יתרון גדול שיש לנצל אותו.

קיימות סיבות מאוד נפוצות לנשכנות גורית מוגזמת. מדובר על גורים שהנשיכה שלהם מכאיבה מאוד, פוצעת ולעיתים מלווה בקולות המעידים על התסכול הרב שהגור נמצא בו:

1. הפרדה מוקדמת מהשגר. רצוי להפריד גורים בשבוע שבין ה-7 ל-8 ולא לפני. בשבועות האחרונים של החודש השני לחייהם הם לומדים לשחק אחד עם השני ולומדים לווסת את עוצמת הנשיכה, כך שלא יכאיבו יתר על המידה אחד לשני. גורים שהופרדו טרם השבוע ה-7 חסרים את המיומנות הזו ולכן אינם מודעים לעוצמת הנשיכה שלהם (נוטים לייחס לגורים כאלה את התווית "דומיננטי" – בעיניי זו שגיאה יסודית השוללת כל סיבה אחרת ועלולה להביא לטיפול לקוי בבעיה).

2. בעיה רפואית. כאבי בטן, כאבי שיניים, כאבי מפרקים ועוד יכולים להיות גורם משמעותי לנשיכות מכאיבות. אם ניקח את זה רחוק יותר, בעלי כלבים רבים מתבלבלים בכמויות האכלה של הגור ונותנים מעט מידיי – גור רעב מידיי יביע זאת באמצעות לעסנות ונשיכות. אם נותנים יותר מידיי אוכל מעמיסים על מערכת העיכול, דבר שיכול לגרום לכאבי בטן ושלשולים.
ודאו עם הווטרינר שאין שום דבר שמפריע לגור.

3. שימוש בכוח פיזי על מנת לרסן נשיכות. הרבה פעמים אני נתקל בגורים שהיו נושכים את הסביבה באופן נורמאלי לחלוטין ואם הזמן הנשיכות הפכו לחמורות יותר כתוצאה מפעולות כגון: סגירת הפה בכוח, מכה על האף עם כף היד או עיתון מגולגל, תפיסת הגור בקולר בכוח כשעשה מעשה אסור, דחיפת הראש של הגור לתוך הצרכים שעשה בבית כחלק מחינוך לצרכים ועוד. כל שימוש בכוח פיזי מוגזם יכול להוליד את תופעת הנשכנות המוגזמת.
שאלו אותי על טכניקות אימון אחרות על מנת להתמודד עם הקשיים שיש לכם.

4. משחקי ידיים. אם תהפכו את הידיים שלכם למשחק שנושכים אותו במקום צעצועי נשיכה אז כמו שיש גורים שמביאים צעצוע כדי שישחקו איתם כך גורים שהורגלו לשחק עם הידיים "יביאו לכם את הידיים שלכם למשחק". זה יתבטא בנשיכות בזמן שאתם יושבים על הספה למשל או הולכים בבית והידיים זזות ומגרות את הגור למשחק.
הקפידו לשחק אך ורק עם צעצועים ייעודיים לגורים, הימנעו ממשחקי ידיים ורגליים או שתספגו בשקט את הנשיכות.
אל תתפלאו אם הגור ינשך אורחים בידיים באותה מידה.

טיפ! משחקי חכה.
גורים רודפים אחרי חפצים הנעים על הרצפה, כך הם רחוקים מהיד שלכם והרגל ואם אתם רצים איתם מתוך משחק יש לגור מטרה מאוד ברורה להתמקד בה.
קחו חוט/חבל וקישרו לקצה מגבת ישנה/חבל משחק/בובה ללא מילוי וכדו' ושחקו עם הגור כאשר הצעצוע נע על הרצפה ורחוק מהיד שלכם. אפשרו לו לתפוס את הצעצוע כמעט בכל הזדמנות שהוא מנסה ותנו לו לזכות בו בכל פעם (אל דאגה, הוא לא יהיה אגרסיבי/דומיננטי – זהו מיתוס).

5. גנטיקה. גזעים מסויימים פותחו על ידינו בצורה כזו, שהם ישתמשו בפה שלהם בצורה מוגברת, למשל, הרטריברים והרועים. חשוב מאוד לקחת בחשבון את נושא האוראליות המוגברת בגזעים הללו על מנת להימנע מפעולות שבעתיד תשלמו עליהם מחיר יקר (כמו שימוש בכוח מוגזם לצמצם נשיכות).

ניתן ואפשר לנתב נשכנות גורית בצורה אפקטיבית ביותר. להלן כמה דרכים למלא את הצורך של הגור לנשוך
.

איך למנוע נשכנות גורית?

1.     ספקו לו אלטרנטיבות ללעיסה בזמנים שהוא נמצא לבד או שאינכם יכולים "לשעשע" אותו והוא זקוק כרגע לתעסוקה. רבים קונים עצמות לעיסה מאוד גדולות וקשות המיועדות לכלבים סופר לעסניים בוגרים יותר. לגור יש שיני "חלב" עדינות יותר וקשה להם מאוד (ואף מכאיב) ללעוס עצמות מאוד קשות, לכן, יש לספק להם עצמות לעיסה קטנות הרבה יותר ורכות, באורך של אצבע וחצי בערך ולדאוג שהחומר ממנו עשויה העצם הינו רך וקל יותר ללעיסה.
ברוב המקרים, מדובר על עצמות קשר לבנות, אוזני חזיר, סטיקים לבנים ועוד. עצמות בקר מעובדות ולבנות (שאפשר לדפוק איתן מסמרים בקיר) ממש לא מומלצות למשל. עצמות דחוסות לא מומלצות בגיל הזה (או בכלל אם תשאלו אותי).
חשוב מאוד, שלגור יהיה קל לספק את הצורך ללעוס משהו ומהר. גורים מאבדים סבלנות בקלות, לכן, אם העצם קשה ולא מתגמלת בדקות הראשונות של הלעיסה סיכוי סביר שהם יעזבו אותה ויפנו לתעסוקה אחרת.

2.     ישנם צעצועי לעיסה/ליקוק מעולים, כמו הקונג, אורקא, והוובלר (הסבר בקישור) וכמובן שניתן להכין בעצמנו עם קצת יצירתיות (כמו בקבוק פלסטיק מעוך מלא בצ'ופרים ללא פקק).
באופן אישי, אני מעדיף את הקונג הקלאסי בגלל שניתן לגוון במילויים ולבסוף נשאר תמיד הצעצוע שכלבים מאוד אוהבים להמשיך להתעסק איתו למרות שהמילוי נגמר.
יש כלבים מאוד בררנים אבל שאוהבים ללעוס, סוג של פרדוקס, אבל הם קיימים. גורים כאלו "תפורים" לצעצועי לעיסה מאחר והגיוון יכול להיות רחב.
חשוב מאוד לגוון במילוי איתו תמלאו את הקונג, משפיק לחפש בגוגל
"kong recipes" ואתם מסודרים מבחינת רעיונות.

טיפ! קישרו את העצם, קונג, אורקא, עם חוט דק לאיזור המרבץ של הכלב/גור כך שהוא לא יוכל לקחת אותם למקום אחר (כמו הספה/מיטה/וכו'), אלא יאלץ ללעוס אותם במקום שלו וכך יווצר קישור מאוד חזק למקום שלו.

                                                                                                      (סביבון סגול)
 
 

3.     משחקים המיועדים לגורים.
חשוב לקנות צעצועים שיהיה קל להכניס לפה ולתפוס. למשל, כל סוגי ה-  Skineeez, חבלים קטנים ודקים, צעצועי גומי עם חבל בצדדים ודומיהם, כדורים קטנים ועוד. לא מומלץ "לתרום" בובות ישנות ממולאות, נעליים, סמרטוטים וכדו' מאחר ויהיה לגור קשה להבחין בין הצעצועים שלו לצעצועים שאינכם רוצים שילעס ומאוד דומים לשלו (יהיו גורים שכן יבחינו, אך אנחנו רוצים להקל על הגור ולכן ההמלצה הזו).
צעצועי הגומי הכי טובים מבחינה שהם יוצרים הבחנה ברורה בין צעצוע של הגור לחפצים שלכם, הרי אין לכם חפצים העשויים מגומי וסיליקון. הבעיה היחידה היא, כאשר יש תינוקות. הצעצועים מאוד דומים במרקם ובמבנה (וזה לא מקרי, הייעוד הוא זהה).

טיפ! התאימו את המשחק לאופיו של הגור ולהעדפותיו באופן כללי, כגון: משיכות, רדיפה, חיפוש. משחק על שטח גדול או קטן. משטח קשה או רך ועוד.
קחו שני צעצועי נשיכה שהגור אוהב וקישרו אותם כפי שנראה בתמונה כך שהמשחק יהיה תמיד מעניין עבור הגור שלכם.


(2 צעצועים קשורים לחוט אחד)

 

4.     קיבעו סדר יום הקשור להאכלה מסודרת והוצאה לטיולים יחסית מסודרים.
האכלה צריכה להתבצע 2-5 פעמים ביום, תלוי בגיל הכלב או להישאר זמינה קבוע (תלוי בגיל הגור). חשוב להאכיל בטווח שעות יחסית קבוע (לא על הדקה!) ולדאוג להוצאה לטיולים מוציאי אנרגיה ולגיחות התרוקנות מצרכים על מנת לעייף את הגור מצד אחד ולספק לו אופציה חוזרת לעשות צרכים בחוץ (זוכרים? – מענה לסיבה 2#).
חשוב מאוד להוציא לגור אנרגיה באופן יומיומי בהתאם לצרכים האנרגטיים שלו על מנת שיחזור הביתה וירצה לנוח.

5.     משחק עם כלבים אחרים!
זוהי דרך הטיפול הכי יעילה, הכי טובה והכי קלה ליישום.
כבר מגיל צעיר, כל עוד יש חיסון משושה אחד, ניתן להפגיש את הגור עם כלבים בוגרים אחרים בתנאי שהם מחוסנים ובריאים ולא נצפתה מחלה כלשהי ביומיים שקדמו למפגש והם חברותיים לגורים וירצו לשחק או לפחות לבלות יחד עם הגור.
 עשו זאת בביתכם או בבית של הכלב השני ותנו להם לעשות את השאר (יהיו וטרינרים שלא יסכימו איתי, אני מודע לזה, זו דעתי האישית, תפעילו שיקול דעת).
ניתן ואף מומלץ להפגיש את הגור עם גור אחר מאותו גיל בערך או אותו גודל פיזי (חשוב מאוד) תחת אותם תנאים.

6.     אימונים ספציפיים. כגון: הליכה בבית, ישיבה מולכם, רביצה בנוכחותכם, לעזוב דבר מה מהפה, ריצה אליכם ועוד.
פעולות אלו יעזרו לכם לתקשר עם הגור טוב יותר וילמדו אותו הרגלים אחרים בנוכחותכם אשר יתוגמלו הרבה יותר מפעולות נשיכה אחרות שאינן רצויות.
רצוי לקבל ליווי ממאלף המנוסה עם גורים.

טיפ! כאשר אתם מזהים שהגור שוכב לו על הרצפה בכיף, רגוע ונינוח, גשו אליו ושימו צ'ופר בין הרגליים הקדמיות והמשיכו בעיסוקיכם. בצורה הזו תחזקו רגיעה באופן פעיל. זכרו, חיזוק חיובי מגביר התנהגות. יכול להיות שהגור יקום ללכת אחריכם בפעמים הראשונות (התעלמו ממנו), מהר מאוד הוא ילמד שפעולה זו אינה משתלמת והוא יחזור לרבוץ.

מה לעשות ברגע שהגור נושך?


לפני שאני ממשיך חשוב לי לציין, שהטיפים הבאים אינם אפקטיביים ללא הפעולות הנ"ל שעליכם לנקוט ביום יום.

1. ניתן לומר "איי" בטון גבוה ולהסיג את היד/רגל הרחק מהגור, אם הוא מפסיק, יש להפנות לצעצוע נשיכה. חשוב לנסות לברר מדוע הוא נושך ולספק לו אלטרנטיבה מתאימה. אם לא מפסיק לעבור למספר 2.

 

2. ניתן לקום ולצאת מהחדר ברגע שהוא מתחיל לנשוך על מנת להראות לגור שאם הוא ינשך תתרחש תוצאה הפוכה ממה שהוא התכוון, במקום שהוא יקבל תשומת לב הנשיכה בעצם תעלים אתכם.
יש לשים לב, פעולה זו אינה רצויה עם גורים שהורסים כשאין השגחה צמודה ואינה מתאימה לגורים שעצם ההתרחקות מכם מכניסה אותם לחרדה גבוהה.

3. ניתן ללמד את הגור להגיב לצליל מסיח וברגע שנדמה שהוא מתכוון לנשוך או בזמן הנשיכה יש להשמיע אותו ולהסיט את תשומת הלב שלו למשהו אחר. חשוב לספק אלטרנטיבה.
סרטון לימוד לצליל הסחה.

 

4. לבקש מהגור לבצע פעולה אחרת שהוא מכיר ויודע, כמו לשבת או ללכת למקום ולתגמל על ביצוע הפעולה ואפילו להמשיך לתגמל על המשכיות. חישבו בזמן הזה למה הגור נשך אתכם וספקו לו את הצורך.

 

5. אם הנשיכות של הגור מוגזמות ומכאיבות מאוד ניתן ללמד אותו ללקק אתכם ע"י מריחה של חמאת בוטנים, גבינה וכאלה על הידיים, רגליים וכדו'. ניתן בכל יום לעשות זאת פעם אחת על אזור אחר על מנת שהגור בכלל יבין שיש אופציה אחרת מנשיכה.
אל דאגה, הוא לא ימשיך לעשות זאת כל חייו.

 

חשוב מאוד! לייצר הפרדה מסוימת בין הפסקת ההתנהגות לבין מתן האלטרנטיבה כדי למנוע למידה שנשיכה = תגמול באופן ישיר.

 

 

במקרים מסוימים אנחנו נעדיף לעשות שימוש בגדר גורים/תיחום בבית על מנת לווסת את השהיה של הגור ברחבי הבית, כך שלא יהיו מצבים בהם הוא נושך והורס ואין לנו את הפניות לטפל בו ולהדריך אותו להתנהגות הרצויה. פנו אלינו לייעוץ בנושא.

זיכרו, בכל פעם שהגור נושך, הורס, לועס, קורע ופוצע הוא זוכה לתרגל התנהגות שאינה רצויה לכם ובכך משריש את ההרגל "הנשכני." מטרתכם העיקרית במקרה כזה, היא לספק לגור כמה שיותר אופציות להתנהגות רצויה מבלי להגיע לעימותים, כעסים וריבים סביב ההתנהגות הנשכנית והלעסנית.


מה עוד חשוב לדעת על גורים בקשר לנשיכות?

ישנם גורים הרגישים מאוד למגע בגיל צעיר, הרגישות יכולה להתחיל כבר בגיל חודשיים ולהמשך מספר חודשים. הסיבה לכך, הינה מערכת עצבית מאוד פעילה, לכן המגע שלנו הופך למשהו מציק ולאו דווקא נעים.
הדבר הכי חכם שתוכלו לעשות עם גור כזה הינו ללטף אותו רק כשהוא רגוע יותר, אחרי הוצאת אנרגיה וגם אז, לא ללטף לאורך זמן רב. ליטופים קצרים  ולפנות אלינו לייעוץ, שכן חשוב להרגיל את הגור למגע בגיל מוקדם.
אנחנו טועים כאשר אנחנו חושבים שכלבים אוהבים מגע מהרגע הראשון שהם אצלנו בידיים. ישנם גורים הזקוקים להרגלה למגע לפני שמתחילים לגעת בהם ללא הפסקה.

לסיום, חשוב מאוד להימנע מלכעוס על הגור, להכות אותו או להעניש אותו (לסגור בחדר/מרפסת,כלוב אילוף), לשלול ממנו מגע באופן ממושך כשהוא נושך. פעולות אלו יפגעו בקשר עימו, יבססו את התקשורת ביניכם על פחד ועלולות להחמיר את הנשכנות ולהוליד בעיות אחרות, כגון תוקפנות לאנשים (לגורים יש רמות רגישות שונות מאוד אחד מהשני ומה שלא משפיע על אחד לא בהכרח יתאים לגור אחר).
המקור להרבה בעיות התנהגות נעוץ בשלבים הקריטיים הללו בהתפתחות הגור, לתשומת ליבכם.

אם נתקלתם במצב שבו אינכם מצליחים לנתב את הנשכנות הגורית לאלטרנטיבות ואתם עדיין סובלים מההתנהגות פנו אלינו לייעוץ ואיבחון בהקדם על מנת שנוכל לאתר את שורש הבעיה ומציאת חלופות מתאימות.

נשמח לעזור!

גיא תיכון – מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים.
www.dogs-guy.co.il
בקרו אותנו בפייסבוק - https://www.facebook.com/DOGS.GUY
0544799979