אני רוצה להקדיש את הפוסט, באמצעות מקרה שהגיע לאוזניי, לחידוד מספר דברים בכל הנוגע לצורת החשיבה של כלבים, ההתנגשות שבין מה שאנחנו חושבים שהם מבינים לבין מה שהם מבינים בפועל ולמה, כשיש התנגשות כזו אנו עלולים להחמירבעיית התנהגות קיימת לרמה שהכלב הופך למסוכן מאוד לסביבה או לעצמו.
לפני כשבוע בערך נתקלתי באישה בעלת כלבה תוקפנית מאוד לאנשים, קופצת על עצמים נעים בטיול (אופניים, אופנועים וכדו'), מאוד לא רגועה כשיש מסביבה תנועה ובכלל, כלבה במצב נפשי מאוד רעוע ומאוד פגיע.
התוקפנות החלה בגיל מוקדם מאוד והיא החלה לאלף אותה סמוך להופעת ההתנהגות התוקפנית. עד כאן, הכל טוב ויפה.
הטיפול כלל שימוש בחנק, דוקרנים וקולר אלקטרוני (אביזרים לגימטימיים בעיניי כל עוד נעשה בהם שימוש מושכל והגיוני מבחינת הכלב בהתאם לתפיסתו) ותיקונים בכל פעם שהיא תוקפת אובייקט כלשהו. התיקונים הלכו וגברו, האמצעים לתיקון הלכו והתעצמו ולאחר חצי שנה של טיפול התוצאה היא - אסון.
הכלבה חייבת במחסום, עדיין על דוקרנים ויכולה לתקוף גם אדם שעומד מולה ואינו עושה תנועה לכיוונה, מבחינת צמצום מרחק ומבחינת קשר עין.
מבחינת הכלבה, יצירת קשר עין משמעה איום מפורש ויש להגיב כלפיו, תגובת הבעלים לתגובת הכלבה הינה תיקון באמצעות הקולר עד להפסקת ההתנהגות. התוצאה, הכלבה נרגעת לאחר זמן רב או לאחר שהאובייקט נעלם או לא נרגעת בכלל, הבעלים חסר שליטה לחלוטין על המצב (ולא על הכלבה) ואין שום תקשורת בין הכלבה לבעליה, שכן הכלבה לא מפסיקה ולא נרגעת.
נשמע לכם מוכר? - בואו נבחן מה קורה במוחה של הכלבה על מנת להבין מדוע יש החמרה בהתנהגות ולמה חוסר היציבות שלה מתעצם ככל שהזמן עובר.
נעבור סעיף סעיף:
1. קישור ישיר בין הכאב לאובייקט המאיים. כאשר אתם מתקנים כלב (משיכות חזקות ברצועה) עם דוקרנים/חנק/חשמל מול הגורם המאיים מספר רב של פעמים, יום אחרי יום אתם יוצרים קשר ישיר של כאב וכעס לגורם המאיים באופן ברור יותר. הכלב מקשר את הכאב לאובייקט ולכן יהיה תוקפן יותר כלפיו. זו הסיבה שצריך לתקן חזק יותר וחזק יותר עד שלא נשאר מה לעשות.
ראיתי מקרים בהם חשמלו את הכלב כל כך חזק שזה גרם לו לכוויות קשות בצוואר (שימוש לא מושכל בעליל בכלי האילוף) בגלל שעיקר הטיפול היה לחשמל אותו חזק יותר בכל פעם.
הקישור שיש לעשות לכלב מול הגורם המאיים חייב להיות חיובי ונעים יותר על מנת שילמד לא להחרד ממנו עד לרמת תקיפה חמורה.
האם התיקונים החזקים ילמדו אותה לא לפחד? - או שמא ילמדו אותה, שבנוסף לגורם המאיים שמפחיד אותה גם אתם מפחידים אותה בגלל שהיא מקבלת מכם תיקונים מכאיבים. הסטרס שנגרם לכלבה מוכפל ומשולש כי היא מרגישה מאויימת גם מכם.
2. תקופת חריטת פחד. הכלבה נ"ל החלה את הטיפול בגיל מוקדם מאוד. בגיל 8 חודשים כלבים מגזע גדול נכנסים לתקופה קריטית מאוד בחייהם - תקופת חריטת הפחד. בתקופה הזו, הנמשכת עד גיל שנה +/-, כלבים אשר מפחדים מגורמים מסויימים ולא לומדים שלא לפחד מהם עלולים לחרוט את הפחד במוחם ויהיה קשה מאוד לטפל בהם ככל שהזמן עובר. כאשר אתם מוסיפים לפחד הזה את הפחד מכם, כפי שדובר בסעיף הקודם, את מעצימים את הפחד ומטמיעים אותו בכלב עמוק יותר.
3. קשר עין. התוקפנות בכלבים שכאלו מתחילה כבר בקשר עין שהכלב יוצר עם האובייקט המאיים. אנחנו, כמטפלים, אמורים להסיט את קשר העין המאיים מצד הכלב למקומות אחרים על מנת להסיח את דעתו של הכלב וליצור אצלו הרגשה של ביטחון.
אם נלמד את הכלבה שבכל פעם שהיא מסתכלת על האובייקט המאיים היא תקבל פרס שווה במיוחד הפחד שלה לגבי אותו גורם ילך ויפחת עם הזמן. אם נלמד אותה להסיט מבט מהגורם ולהתמקד בהתנהגות אחרת, מרגיעה, היא תעדיף לבחור בה לאורך זמן ולא בהתנהגות התוקפנית.
4. שינוי מחשבתי. ככל שנחכה שהכלבה תגיב כלפי הגורם המאיים כדי ללמדה התנהגות חדשה, אחרת, כך פוחת הסיכוי שלנו לשנות את התנהגותה בטווח הארוך. מה שישנה את התנהגות הכלבה לטווח הארוך יהיה שינוי מחשבתי מהיסוד לגבי אותם גורמים. שינוי מחשבתי יקרה אם נדבר בשפה שהכלבה מבינה ויכולה לקבל. השפה תכלול חיזוקים, סימני הרגעה, תקשורת נכונה, קשר חזק עם הנוהג המבוסס על אמון, גבולות בסיסיים ויצירת כמה שיותר הצלחות לכלבה מול אותם גורמים.
לסיכום, שום דבר מסעייפים המוביאים לעיל לא נעשה עם הכלבה, האילוף עימה התבסס על תיקונים לאחר שהיא החלה לתקוף מה שגרר תוקפנות חמורה יותר, אגרסיביות עולה עד לרמה שהיום הכלבה מסתובבת לנשוך את הבעלים שלה מתוך תסכול וזעם גדול.
חשוב שתבינו דבר פשוט, איכות חייכם על כלב תוקפן יכולים להשתפר באופן משמעותי ביותר כל עוד האילוף נעשה בצורה נכונה המתאימה לכלב/ה ולבעליה.
איך יודעים שהאילוף מצליח? - לפי התוצאות! אם יש שיפור משמעותי אז האילוף מצליח, אם לא וחליליה יש החמרה, אזיי יש להחליף שיטה (במידה והמאלף מכיר שיטות נוספות) או להחליף מאלף.
חשוב מאוד, שהמאלף המטפל יהיה גמיש בשיטות הטיפול, כך שאם הוא רואה ששיטת אילוף מסויימת הביאה אתכם עד לנקודה מסויימת הוא יהיה מיומן מספיק על מנת לשנות גישה על מנת להביא לשיפור נוסף.
דבר אחרון, כאשר ניגשים לטפל בבעיית תוקפנות או פחד ללא בסיס של אמון מצד הכלב בנו אין סיכוי להצליח.
הכלב שלנו חייב לסמוך עלינו ולהאמין שאנחנו נגן עליו בכל מצב מאיים מבחינתו על מנת שהוא יוותר על התוקפנות ויישאר רגוע בסביבתינו. הקשר שלנו עם הכלב הוא האלמנט החשוב ביותר באילוף.
אני אשמח לשמוע מכם על נסיונות מוצלחים ונסיונות מוצלחים פחות כאשר ניסיתם לטפל בבעיה התנהגותית.
נתראה בפוסט הבא!
גיא תיכון - אילוף כלבים