כמה מכם שמעו את המשפט הזה מילדיכם האהובים? - אינספור. גם אני, כילד, ביקשתי מהוריי לא אחת לאמץ כלב חדש לאחר שכלבינו האהוב נפטר ממחלה ממושכת. לקח להם 7 שנים ועוד הצקות מאחי הקטן עד שהסכימו שוב.
הסיבה היא פשוטה, הם ידעו טוב מאוד שהטיפול ייפול עליהם, בדיוק כמו שהיה עם הכלב הקודם, וחיכו שנגדל קצת ונוכל לקחת יותר אחריות. אך למרות זאת, הם לא ציפו שאנחנו נהיה המגדלים היחידים של הכלב, היה להם ברור שאם ניקח כלב הם ייקחו חלק פעיל בגידולו הכולל טיולים, האכלה, בדיקות וטרינריות, פנסיון בחופשות, בלת"מים ועוד.
הרי אפשר לעשות חשבון פשוט, מה יקרה כאשר הילדים יתגייסו ויעזבו את הבית? - נניח והילד שלכם באמת ייקח אחריות (מה שכמעט ולא קורה באופן טבעי) ויטפל בכלב עד גיל 18, מה יקרה לאחר מכן? - אם אינכם רוצים את הכלב מלכתחילה אתם תצטרכו לטפל בו. לכן, ההחלטה על אימוץ כלב צריכה להיותשלכם. אתם צריכים לרצות להכניס כלב לחיק משפחתכם ולדעת שהטיפול ייפול עליכם ברובו, לא על הילדים.
בואו נסתכל על כך בצורה אובייקטיבית. הילדים שלכם נפלאים והם מאוד ישמחו לקחת חלק בגידול כלב, זה אין ספק. אך ילדים, מטבעם, עסוקים יותר בחוגים, חברים, לימודים, מחשב (אני הייתי משחק כדורגל...והכלב היה מסתכל) ולא תמיד מבינים שהכלב תלוי בהם ב-100%, כלומר, אם הם לא ייקחו אותו לטיול הוא יישאר בבית ויעשה את צרכיו (במקרה הטוב) או יהרוס אותו משעמום ועודף אנרגיה (במקרה הרע). אנחנו, בתור הורים (או הורים לעתיד) חייבים להדריך אותם, להסביר להם ולהכניס את טיפול הכלב כחלק מ"המטלות" בבית. אם מדובר על ילד קטן, אז אפשר לצרף אותו לטיולים, להאכלה ולמשחקים על מנת שילמד מהי האחריות שבגידול כלב.
כאשר הייתי מספיק גדול לקחת את רולי, ר"ג גזעי שבשיאו שקל 45 ק"ג, לטיול זה הפך לשגרת יום מבחינתי.
הבנתי זאת, כי מגיל קטן הייתי יושב לידו ומאכיל אותו מהקערה את המזון שלו, שם לו את האוכל לפני ואפילו דואג לקרוא לו מלמטה שיבוא לאכול (בשנות ה-80 הכלבים הסתובבו חופשיים עד 87 בערך) את ארוחת הערב שלו.
מבלי שהייתי מודע לכך, אפילו דאגתי לו לתעסוקה בבית עם ההצקות הבלתי פוסקות שלי, הוא מצידו תמיד נענה ונהנה לשחק איתי.
אז מדוע בעצם אני כותב על הנושא הכ"כ חשוב הזה, מסיבה מאוד פשוטה.
אתמול השתתפתי ביומימוץ של "רחובות אוהבת חיות" והגיעה משפחה מקסימה מאין כמוה עם 3 ילדים. המשפחה ביקשה לאמץ כלב בינוני. שאלנו אותם, מהי הסיבה שבגללה הם רוצים כלב? - התשובה הייתה, "הילדים רצים".
התחלנו להסביר להם את כל מה שתיארתי למעלה והיה אפשר לראות כיצד עיניהם נפקחות לרווחה מתוך הבנה מאוד פשוטה, שכלב זה בדיוק מה שהם לא צריכים כרגע. הרצון לכלב לא הגיע מההורים, אלא מהילדים. ההורים חשבו שהילדים יטפלו בו בלעדית ושכחו להכניס לשיקול את העובדה, שהילד יתגייס בעוד 6 שנים והם "יתקעו" עם טיפול הכלב באופן בלעדי.
הם שקלו שוב את הנושא, הודו לנו מספר פעמים על ההסברים והסבלנות והלכו לעשות חושבים בבית, עם הילדים.
כלב זו מחוייבות לטווח ארוך מאוד, 15 שנה בממוצע, צריך להכניס את כל השינויים בחיינו (עד כמה שאפשר) לשיקול.
עמותות אחרות, אנשים שכלבתם המליטה בבית או סתם אנשים שמחפשים להיפטר מהכלב שלהם לא יסבירו לכם את כל זה ופשוט ימסרו לכם את הכלב.
אז איפה כאן הטוויסט שקשור לאילוף? - מיד :-)
כאשר אנחנו מאפשרים לילד קטן לטייל עם כלב אנחנו בעצם חושפים אותו למצבים העלולים לסכן אותו.
כולנו יודעים שיש זכרים לא מסתדרים ורבים ביניהם, שיש נקבות שלא מסתדרות ורובת ויש גם כלבים שלא נחשפו בגורות ולכן אינם מסתדרים עם כל כלב. נניח ואימצתם כלב גדול כזה, הילד הקטן יוכל לטייל איתו? - בקושי רב מאוד. הוא גם עלול להיפצע מריב בין כלבים. הבעיה מתגברת כאשר הילד (כמו מבוגר חסר ידע) לא יודע כיצד להתמודד עם הסיטואציות הללו ועלול לעשות טעויות שיחריפו את ההתנהגות של הכלב.
כלב גדול וחזק גם יכול לגרור ילד/ה בריצה אחרי חתול/כלב אחר. לפעמים גם אחרי אילוף....תלוי בכלב ותלוי במי שמטפל בו.
בכל הקשור לפן הכספי, ילד לא יכול לכלכל כלב למזון, טיפולים וטרינרים, רישיון וכו', זה גם לא הוגן כלפיו.
מעבר לכך, ילד לא מסוגל לחנך כלב לדברים הבסיסיים בבית ובטיולים, זה התפקיד שלנו כהורים. כמו שלא ניתן לבן/ת הבכור/ה שלנו לחנך את אחיהם הקטן כך גם לא נצפה מהם לחנך כלב.
נניח והחזרנו את הכלב לעמותה מאחר והילדים לא טיפלו בו, איזה מסר חינוכי אנחנו מעבירים לילדים שלנו, שאם קשה אז מוותרים וזורקים את האחריות על מישהו אחר? - שלכלב אין רגשות ופשוט אפשר להעבירו למקום אחר כלאחר יד?
לי, כמאלף וכמתנדב, קשה מאוד להדריך משפחות כיצד לאלף את כלבם כאשר הכל מוטל על הילדים ומעבר לכך, קשה לי לראות את הכלבים הללו מוחזרים לעמותות בגלל "שהילד לא טיפל בכלב", כאשר האחריות הייתה מלכתחילה על ההורים.
גידול כלב צריך להיות פרוייקט משפחתי לכל דבר. היופי בכל זה הוא, שניתן ללמד ילדים מהי אחריות על בעל חי, כיצד יש לדאוג לו והכל מגיל מאוד צעיר, כמו שאני חוויתי. התענוג הוא עצום כאשר הילד שלנו בא מיוזמתו ומבקש לטייל עם הכלב, כי הוא מבין את האחריות המוטלת עליו והוא עושה זאת מרצון.
אז נכון, שיהיו ריבים "של מי התור להוציא את הכלב לטיול", אז מה? - שיהיו. הכל ניתן לפיתרון כמשפחה מתוך הבנה שאם הילדים מתווכחים אתם, ההורים, צריכים לקחת אחריות.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני בעד אימוצים וכמה שיותר, אבל לא בכל מחיר. אימוץ לא שווה אם הכלב יחזור לעמותה, כי הילדים לא טיפלו בכלב. עגמת הנפש למשפחה, העצבות של הכלב והנטישה החוזרת לא תורמות לאימוץ הבא. ככל שכלב יוחזר לעמותה כך יהיה קשה יותר למסור אותו שוב, אם בגלל גיל ואם בגלל בעיות התנהגות מצטברות בשל הנטישה.
אם קראתם עד עכשיו, סימן שהנושא קרוב לליבכם.
גיא תיכון - אילוף כלבים
כנסו לדף הפייסבוק שלנו לקבלת טיפים יומיים, סרטונים מגניבים ועוד הפתעות: