חרדת נטישה בכלבים

ראשי >בעיות נפוצות>חרדת נטישה
הגדרה: חרדה - פחד בלתי נשלט. לרוב, החרדה תופיע בעיתוי בלתי הולם ותפריע לאורח חיים תקין.
ניתן לקטלג חרדת נטישה בשני מישורים עיקריים: קשר יתר ראשוני וקשר יתר שניוני.
כיצד מאבחנים חרדת נטישה? - עלינו לבחון זאת בשני אופנים:
1. התנהגות הכלב כשהוא נמצא איתנו - לפי תיאור הבעלים.
2. התנהגות הכלב כאשר אנו עוזבים אותו - צילום בוידאו.    
 
רבים נוטים לשייך הרס בבית ויללות בלתי פוסקות בעת עזיבתם את הבית לחרדת נטישה, כשלמעשה, אין זה מדויק. הרס יכול לנבוע גם משעמום, התנהגות דומיננטית בעקבותיה הכלב רואה עצמו מנהיג בבית, עודף אנרגיה (מזון לא מתאים, טיולים קצרים), גירויים חיצוניים ועוד. בעצם, לרוב הבעיה אינה נובעת מהפחד של הכלב להישאר לבד (חרדת נטישה) אלא נובעת ממקור אחר.
 
רובכם גם מאמינים, שהמקור לחרדת נטישה יכול להיות עזיבתו של הכלב בפנסיון כלבים, או בגלל שהכלב עבר מספר בתים (לרוב הכלב עובר מספר בתים בגלל החרדה שלא מטופלת) ועוד ועוד. בעצם, חרדת נטישה יכולה להתפתח בגיל צעיר ובגיל מאוחר ובכל המקרים יש קשר ישיר בין היחס שלנו לכלב לבין התפתחות החרדה/תלות.
כלומר, אם אתם מפנקים את כלביכם בתשומת לב בלתי פוסקת כל זמן שאתם איתו והוא מפתח התנהגות תלותית כלפיכם, כי אתם מהווים את מקור התעסוקה העיקרי שלו, אל תתפלאו אם הוא יראה סימנים שקשה לו להישאר לבד בבית כשאתם אינם.
 
בשורה התחתונה, פינוק יתר מצידנו מהווה מרכיב חשוב בהתפתחות החרדה והתלות הרגשית מצד הכלב כלפינו.
מרכיב נוסף הוא, הגנטיקה. ישנם כלבים בעלי נטייה לתלותיות, רגשנות, הסטריה וחוסר ביטחון. כלבים כאלה ניתן לאבחן בשלב מאוד מוקדם בחייהם וגם ככלבים בוגרים. איבחון אופי הכלב באופן ספציפי מסייע מאוד להבין עד כמה המרכיב הזה משפיע את החרדה. ככל שהאופי יהיה תלותי/חרדתי יותר כך יהיה קשה יותר לטפל.
אם הכלב שלכם מראה סימנים שקשה לו להישאר לבד בבית אל תניחו שהבעיה תעבור מעצמה. הרבה כלבים מאותתים לבעליהם שמשהו לא בסדר וזו הדרך היחידה שיש להם להראות זאת. רבים מאיתנו מתעלמים וממשיכים כרגיל ורק בגיל מאוחר מחליטים לטפל בבעיה, כי היא מתמשכת ופוגעת באיכות חיינו ושל הכלב. כמובן, שבגיל מאוחר יותר הטיפול קשה ומצריך סבלנות רבה.
 
המסקנה המתבקשת היא, שלכם כמגדלים, יש מרכיב חשוב מאוד בהתפתחות החרדה והתלות הרגשית והשינוי חייב להגיע, לפני הכל, מכם.
 
הסימנים העיקריים לחרדת נטישה, כאשר הכלב נמצא איתנו הם:
בגורים:
1. התנהגות גורית.
2. קריאה מוגזמת למשחק.
3. התנהגות של כניעת יתר, היעדר מוחלט של דומיננטיות (לא בהכרח(.
4. קשר של ליקוק ויבבות עם הבעלים.
5. חקירה אוראלית רבה של הסביבה (לעיסה מוגברת עד גיל חצי שנה).
 
בבוגרים: (בנוסף לנ"ל)
1. הליכה כצל אחר הבעלים.
2. חקירת הסביבה בצורת כוכב.
3. טקס יציאה קבוע של הבעלים הגורם לכלב לזהות עזיבה.
4. קבלת הבעלים בשמחה מוגזמת מידיי ולעיתים גם בתנוחות כניעה.
5. קושי לקבל שינויים סביבתיים (החלפת סלון למשל, פח אשפה שלא במקומו).
 
הסימנים העיקריים כאשר הכלב לא נמצא איתנו:
1. תסמינים פיזיולוגיים, כגון: התנשפות מהירה, ריור מוגבר (סימנים שחורים על הרצפה, רטיבות מתחת לפיו ולאורך הצוואר), שלשול/צואה במפוזר, שלוליות שתן מרובות.
2. הרס הממוקד לפתחי יציאה.
3. עצבנות (ריצה ברחבי הבית, קפיצות, לקיחת חפצים פיזורם בבית).
4. סימנים ווקאלים (בכי, נביחות, יללות).
5. ליקוק עצמי, שתייה מוגברת.
6. התנהגות מעוכבת (לא בהכרח).
 
הסימנים יכולים להופיע במלואם ויכולים להופיע בחלקם, על כן זיהוי נכון של הבעיה הוא הכרחי לטיפול בחרדת נטישה, שכן, הטיפול בה הוא ייחודי ושונה מטיפול בבעיות אחרות.
 
הטיפול המקובל הוא, תרגול הכלב התרחקות מבוקרת, בניית קשר בריא יותר עם הבעלים, הרס דפוסי יציאה מהבית וחזרה, לימוד הכלב להיות לבד, להציע לו מקום בטוח משלו לזמנים שהוא לבד, תיחום ולימוד משמעת.
במקרים רבים אף צריך לעשות שימוש בתרופות הרגעה בפיקוח וטרינרי על מנת להוריד רמת סטרס ולהביא כלב למצב שהוא יכול ללמוד כיצד להתגבר על החרדה. כלב חרד הוא כלב בסטרס גבוה ואולי אף בפאניקה, במצב נפשי רעוע שכזה לא ניתן לתקשר עם הכלב ברמה סבירה, ודאי שלא נצליח ללמד אותו התנהגות חדשה.
חשוב ביותר! הטיפול התרופתי אינו מחליף את הטיפול ההתנהגותי! חייבים לשלב ביניהם על מנת להצליח בטיפול לטווח ארוך. איננו רוצים להסתמך על תרופות למשך כל חייו של הכלב שלנו ובכך לפגוע בבריאותו בטווח הארוך (מה גם שהמינונים הולכים ועולים עם השנים).
 
הקושי בטיפול בחרדת נטישה הוא, שלא תמיד ניתן לפתור באופן מלא את הבעיה. אך בהחלט ניתן להגיע להקלה משמעותית ושיפור המצב הקיים. לעיתים כלב הנראה, כי התגבר על החרדה יכול לחזור להראות את אותם סימנים כעבור זמן מה והבעיה תחזור בשנית. כמו כן, הטיפול בחרדה לוקח זמן ודורש המון סבלנות ויכול לסבול מעליות ומורדות רבים.
הקושי הגדול יותר הוא שלכם, הבעלים. מקרי חרדה רבים לא נפתרים בשל קושי הבעלים להתמיד בהנחיות ולא בשל קושי הכלב להתמודד עם המצב. לעיתים הטיפול מצריך מכם, הבעלים, לנהוג אחרת עם הכלב ממה שהיו רגילים” ופה טמון הקושי הרב. חשוב להבין שהכלב סובל במצבים הללו ויש לעשות הכל על מנת להקל עליו, ואם הוא סובל, אז אתם סובלים.
 
לסיום, חרדת נטישה מצריכה התערבות מקצועית מצד מטפל התנהגותי שינחה אתכם כיצד להתנהג עם כלביכם בצורה הטובה ביותר. אין לנסות לטפל בחרדת נטישה באופן עצמאי, אתם עלולים להחמיר את המצב. כמו כן, יש לפנות לווטרינר אחראי בעל ניסיון בנושא חרדת נטישה על מנת שיתאים את התרופה המתאימה לכלביכם ויישאר במעקב לאחר מכן.
 
 
פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ מקצועי בנוגע לבעיית החרדה של כלביכם.
0544-799979
 
 
 
הגדרה: חרדה - פחד בלתי נשלט. לרוב, החרדה תופיע בעיתוי בלתי הולם ותפריע לאורח חיים תקין.
ניתן לקטלג חרדת נטישה בשני מישורים עיקריים: קשר יתר ראשוני וקשר יתר שניוני.
כיצד מאבחנים חרדת נטישה? - עלינו לבחון זאת בשני אופנים:
1. התנהגות הכלב כשהוא נמצא איתנו - לפי תיאור הבעלים.
2. התנהגות הכלב כאשר אנו עוזבים אותו - צילום בוידאו.    
 
רבים נוטים לשייך הרס בבית ויללות בלתי פוסקות בעת עזיבתם את הבית לחרדת נטישה, כשלמעשה, אין זה מדויק. הרס יכול לנבוע גם משעמום, התנהגות דומיננטית בעקבותיה הכלב רואה עצמו מנהיג בבית, עודף אנרגיה (מזון לא מתאים, טיולים קצרים), גירויים חיצוניים ועוד. בעצם, לרוב הבעיה אינה נובעת מהפחד של הכלב להישאר לבד (חרדת נטישה) אלא נובעת ממקור אחר.
 
רובכם גם מאמינים, שהמקור לחרדת נטישה יכול להיות עזיבתו של הכלב בפנסיון כלבים, או בגלל שהכלב עבר מספר בתים (לרוב הכלב עובר מספר בתים בגלל החרדה שלא מטופלת) ועוד ועוד. בעצם, חרדת נטישה יכולה להתפתח בגיל צעיר ובגיל מאוחר ובכל המקרים יש קשר ישיר בין היחס שלנו לכלב לבין התפתחות החרדה/תלות.
כלומר, אם אתם מפנקים את כלביכם בתשומת לב בלתי פוסקת כל זמן שאתם איתו והוא מפתח התנהגות תלותית כלפיכם, כי אתם מהווים את מקור התעסוקה העיקרי שלו, אל תתפלאו אם הוא יראה סימנים שקשה לו להישאר לבד בבית כשאתם אינם.
 
בשורה התחתונה, פינוק יתר מצידנו מהווה מרכיב חשוב בהתפתחות החרדה והתלות הרגשית מצד הכלב כלפינו.
מרכיב נוסף הוא, הגנטיקה. ישנם כלבים בעלי נטייה לתלותיות, רגשנות, הסטריה וחוסר ביטחון. כלבים כאלה ניתן לאבחן בשלב מאוד מוקדם בחייהם וגם ככלבים בוגרים. איבחון אופי הכלב באופן ספציפי מסייע מאוד להבין עד כמה המרכיב הזה משפיע את החרדה. ככל שהאופי יהיה תלותי/חרדתי יותר כך יהיה קשה יותר לטפל.
אם הכלב שלכם מראה סימנים שקשה לו להישאר לבד בבית אל תניחו שהבעיה תעבור מעצמה. הרבה כלבים מאותתים לבעליהם שמשהו לא בסדר וזו הדרך היחידה שיש להם להראות זאת. רבים מאיתנו מתעלמים וממשיכים כרגיל ורק בגיל מאוחר מחליטים לטפל בבעיה, כי היא מתמשכת ופוגעת באיכות חיינו ושל הכלב. כמובן, שבגיל מאוחר יותר הטיפול קשה ומצריך סבלנות רבה.
 
המסקנה המתבקשת היא, שלכם כמגדלים, יש מרכיב חשוב מאוד בהתפתחות החרדה והתלות הרגשית והשינוי חייב להגיע, לפני הכל, מכם.
 
הסימנים העיקריים לחרדת נטישה, כאשר הכלב נמצא איתנו הם:
בגורים:
1. התנהגות גורית.
2. קריאה מוגזמת למשחק.
3. התנהגות של כניעת יתר, היעדר מוחלט של דומיננטיות (לא בהכרח(.
4. קשר של ליקוק ויבבות עם הבעלים.
5. חקירה אוראלית רבה של הסביבה (לעיסה מוגברת עד גיל חצי שנה).
 
בבוגרים: (בנוסף לנ"ל)
1. הליכה כצל אחר הבעלים.
2. חקירת הסביבה בצורת כוכב.
3. טקס יציאה קבוע של הבעלים הגורם לכלב לזהות עזיבה.
4. קבלת הבעלים בשמחה מוגזמת מידיי ולעיתים גם בתנוחות כניעה.
5. קושי לקבל שינויים סביבתיים (החלפת סלון למשל, פח אשפה שלא במקומו).
 
הסימנים העיקריים כאשר הכלב לא נמצא איתנו:
1. תסמינים פיזיולוגיים, כגון: התנשפות מהירה, ריור מוגבר (סימנים שחורים על הרצפה, רטיבות מתחת לפיו ולאורך הצוואר), שלשול/צואה במפוזר, שלוליות שתן מרובות.
2. הרס הממוקד לפתחי יציאה.
3. עצבנות (ריצה ברחבי הבית, קפיצות, לקיחת חפצים פיזורם בבית).
4. סימנים ווקאלים (בכי, נביחות, יללות).
5. ליקוק עצמי, שתייה מוגברת.
6. התנהגות מעוכבת (לא בהכרח).
 
הסימנים יכולים להופיע במלואם ויכולים להופיע בחלקם, על כן זיהוי נכון של הבעיה הוא הכרחי לטיפול בחרדת נטישה, שכן, הטיפול בה הוא ייחודי ושונה מטיפול בבעיות אחרות.
 
הטיפול המקובל הוא, תרגול הכלב התרחקות מבוקרת, בניית קשר בריא יותר עם הבעלים, הרס דפוסי יציאה מהבית וחזרה, לימוד הכלב להיות לבד, להציע לו מקום בטוח משלו לזמנים שהוא לבד, תיחום ולימוד משמעת.
במקרים רבים אף צריך לעשות שימוש בתרופות הרגעה בפיקוח וטרינרי על מנת להוריד רמת סטרס ולהביא כלב למצב שהוא יכול ללמוד כיצד להתגבר על החרדה. כלב חרד הוא כלב בסטרס גבוה ואולי אף בפאניקה, במצב נפשי רעוע שכזה לא ניתן לתקשר עם הכלב ברמה סבירה, ודאי שלא נצליח ללמד אותו התנהגות חדשה.
חשוב ביותר! הטיפול התרופתי אינו מחליף את הטיפול ההתנהגותי! חייבים לשלב ביניהם על מנת להצליח בטיפול לטווח ארוך. איננו רוצים להסתמך על תרופות למשך כל חייו של הכלב שלנו ובכך לפגוע בבריאותו בטווח הארוך (מה גם שהמינונים הולכים ועולים עם השנים).
 
הקושי בטיפול בחרדת נטישה הוא, שלא תמיד ניתן לפתור באופן מלא את הבעיה. אך בהחלט ניתן להגיע להקלה משמעותית ושיפור המצב הקיים. לעיתים כלב הנראה, כי התגבר על החרדה יכול לחזור להראות את אותם סימנים כעבור זמן מה והבעיה תחזור בשנית. כמו כן, הטיפול בחרדה לוקח זמן ודורש המון סבלנות ויכול לסבול מעליות ומורדות רבים.
הקושי הגדול יותר הוא שלכם, הבעלים. מקרי חרדה רבים לא נפתרים בשל קושי הבעלים להתמיד בהנחיות ולא בשל קושי הכלב להתמודד עם המצב. לעיתים הטיפול מצריך מכם, הבעלים, לנהוג אחרת עם הכלב ממה שהיו רגילים” ופה טמון הקושי הרב. חשוב להבין שהכלב סובל במצבים הללו ויש לעשות הכל על מנת להקל עליו, ואם הוא סובל, אז אתם סובלים.
 
לסיום, חרדת נטישה מצריכה התערבות מקצועית מצד מטפל התנהגותי שינחה אתכם כיצד להתנהג עם כלביכם בצורה הטובה ביותר. אין לנסות לטפל בחרדת נטישה באופן עצמאי, אתם עלולים להחמיר את המצב. כמו כן, יש לפנות לווטרינר אחראי בעל ניסיון בנושא חרדת נטישה על מנת שיתאים את התרופה המתאימה לכלביכם ויישאר במעקב לאחר מכן.
 
 
פנו אלינו עוד היום לקבלת ייעוץ מקצועי בנוגע לבעיית החרדה של כלביכם.
0544-799979