|
|
| 13.10.2017 (12:00) |
הדחף להעניש.
לא מזמן היתה לי שיחה ממש מעניינת עם מאלפת חדשה שפחות מכירה את דרך הפורס פרי. היא ציינה בפניי שיש לה רצון להכיר וללמוד ולהתנסות באימון ואילוף שלא משלב כוח וענישה. היא הביעה סקפטיות שזה בכלל אפשרי עם כל כלב.
אני יכול להבין אותה.
נזכרתי שגם אני הבעתי ספק גדול ביכולת שלי כמאלף "חיובי" לאמן כל כלב שם בחוץ ולהתמודד עם בעיות התנהגות קשות ומורכבות.
היום אני יודע מה ההבדל ביני לבין מי שטוען שזה לא עובד.
|
|
אחרי 6 שנים של "אילוף חיובי" אני יודע לומר בוודאות, מאלף שלא חיי עם הכלבים שלו ומאמן כלבי לקוחות בדרך הפורס פרי קבוע יתקשה לראות איך זה קורה ואיך זה מצליח. הרי צריך צריך להתמסר לדרך חיים הזו. ברגע שמתמסרים נוצר מצב של *אין ברירה* ונאלצים לסגל דרכי חשיבה, פעולה ותגובה שונים כמעט לחלוטין ממה שהיכרנו עד היום.
המיינדסט משתנה לחלוטין!
אז לפני 6 שנים החלטתי להתמסר לדרך הפורס פרי.
הדבר הראשון שהייתי חייב לשחרר הוא להפסיק להאשים את הגנטיקה הכלב, חוסר החשיפה שסבל ממנה, הגזע, מי שגידל אותו לפניי (במידה וכן) ולהעניש אותו על כך.
הייתי חייב לקחת אחריות על כל אחד ואחד מהם גם אם לא היה לי קשר אליהם.
הדבר השני שהייתי צריך לשחרר היה השימוש בענישה. אז התחילה לקיחת האחריות האמיתית שלי.
העברתי את השימוש בענישה *לתחתית סדר העדיפויות* בכל דבר שעשיתי עם הכלבים שלי ושל לקוחות שלי וזה אילץ אותי להתחיל *לחשוב אחרת* לחלוטין ממה שהיכרתי עד לאותו רגע.
מודה, השינוי בחשיבה היה קשה והביא איתו הרבה תסכולים.
(ידעתם שתסכול גורם לאנשים לרצות להעניש...?)
זה קשה עד היום. אני תמיד צריך להזכיר לעצמי לא להשתמש בה.
הרצון להשתמש בה לא נעלם אף פעם. הרצון הזה מחווט לי במוח בצורה כ"כ חזקה מאז שנולדתי שאין סיכוי שהוא יעלם (כניראה...).
אצל כולכם זה ככה. אל תסתכלו עליי בצורה מוזרה 😉
אני מכיר מאלפים ואנשים שעשו שינוי כמוני ומתביישים שהרצון הזה עדיין קיים אצלם. יש להם ציפייה לא ריאלית שהוא פשוט יעלם יום אחד.
צר לי לבשר להם ולכם אבל זה לא יקרה.
ענישה מושרשת בתרבות שלנו עמוק מאוד.
מה גיליתי שכן אפשר לעשות? – *אפשר להחליש את הווליום של הרצון הזה.*
וכך יצא שהשינוי הוליד קושי.
הקושי היה למצוא דרכים אחרות לאלף ממה שהכרתי עד לאותו רגע. הרגשתי שאני צריך ללמוד אילוף מחדש! הרבה ממה שידעתי על אילוף לא היה רלוונטי לאימון בדרך הפורס פרי. יותר מזה, הייתי חייב להודות ביני לבין עצמי ש"וואלה, יש דרך אחרת שעובדת ואתה לא ידעת עליה". זו הייתה חתיכת סטירה לאגו.
בראיה לאחור, הבנתי למה אנשים מפחדים לעשות את המעבר באופן מלא ונשארים "משלבים".
לשמחתי, הקושי הוביל להתפתחות והיא זו שהובילה להחלשת הווליום של הרצון להעניש.
ברגע שהחלטתי שאני זונח טכניקות ענישה בעצם אמרתי למוח שלי - "ענישה לא תהיה כאן, תמצא דרכים אחרות" והחשיבה הזו שלחה אותו לחפש אלטרנטיבות.
וזה עבד בצורה כזו יעילה שלא יכולתי אפילו לחלום עליה.
(המוח שלנו ממש טוב בלמצוא אלטרנטיבות כשהוא מבין שהדרך הישנה לא תופסת יותר ואנחנו מתעקשים על זה).
פתאום התמלאתי ברעיונות חדשים לחלוטין על איך לאלף כלבים, כמובן ש"הלכתי" לקבל רעיונות ממקורות שונים אבל הרבה הגיע ממני.
כשאני חושב על זה, הפעמים היחידות שהרצון/צורך עלה אצלי שוב היו ברגעי תסכול ומשבר *שלי עצמי עם עצמי* ולא בגלל ההתנהגות של הכלבים שלי או של לקוחות.
זוכרים? – לקחתי אחריות על ההתנהגות של הכלב לא משנה מה.
אני שם לב אצל בעלי כלבים, מאלפים, וטרינרים שהצורך להשתמש בענישה/כוח פיזי/אברסיה עולה משמעותית כאשר הם לא יודעים מה לעשות במצבים מסויימים ולא מאמינים שיש דרך אחרת. זה ממש מתסכל אותם.
רק אחרי כמה שנים כמאלף פורס פרי הצלחתי להבין את הקשר הזה שבין שימוש בענישה לרגשות של תסכול, כעס, זעם, אשמה וכדו'.
מה לעשות, יש דברים שאני לומד לאט.
באותה תקופה הצטרפתי לקורס התמחות במרקר טריינינג כדי ללמוד עוד ולהיות בסביבה של אנשים שרוצים את השינוי שאני מחפש (זו חוכמה שבדיעבד האמת).
המשכתי בנסיעה לקליקר אקספו בקליפורניה (כנס של 3 ימים מהבוקר עד הערב רק על אילוף חיובי).
ראיתי סרטוני יוטיוב, קניתי מלא ספרים ו-DVD's וכל מה שיכולתי לחשוב עליו.
השיא באותה תקופה היה, שבית הספר שלמדתי בו ביקש שאבוא ללמד :)
אז הבנתי שהשינוי הושלם. אני מאלף פורס פרי אמיתי.
ככל שעבר הזמן הבנתי דבר נוסף לגבי ענישה.
היא תמיד תהיה בראש סדר העדיפויות של הרבה אנשים, אבל אפשר לשנות את התפיסה הזו וכאן אני אתחבר לתחילת הפוסט.
כדי לבחון באמת אם אילוף פורס פרי עובד אין לכם ברירה אלא לקחת את כל טכניקות הענישה שאתם מכירים ולהעיף אותם קיניבימט.
רק אחרי שתעשו את זה ותאלצו את עצמיכם לחפש אלטרנטיבות ודרכי אילוף ואימון ברוח הגישה תוכלו לגלות אם זה אפשרי באמת, כמה אתם יצירתיים, מסוגלים ויכולים לגדל את הכלבים שלכם ולאלף אותם בדרך הזו.
אם אתם מאלפים, אז תגלו איזו יכולת מדהימה יש לכם להדריך אנשים לאלף ללא הצורך בענישה.
אחת ההבנות המשמעותיות עבורי הייתה לגלות שאני נהנה לאלף כלבים ולאמן אנשים פי אלף יותר כמאלף פורס פרי מאשר מאלף שמשלב ענישה ותיקונים.
אנשים בודדים יודעים ששקלתי לעזוב את המקצוע אחרי 4 שנים בערך, בגלל שלא נהניתי יותר מהעבודה שלי. לא נהניתי ללמד אנשים איך למשוך ברצועה/לרשרש בפחית רעש/לעשות עם הספריי אוויר בצורה כזו שתגרום לכלב להקשיב.
שנאתי את זה בשלב מסויים.
שנאתי את התגובות המפוחדות של כלבים ממני (ויש לי רגישות ממש גבוהה לזה).
כיום, שנים אחרי שתהליך המעבר לפורס פרי הושלם, למדתי משהו חשוב –
זה לא עניין של גישה ומי צודק או טועה, זה לא שחור ולבן, אלא עניין של *אמונה עצמית* - מה נכון לי ולעצמי ולפי זה אני הולך לאמן כלבים.
מי שיתחבר לאני מאמין שלי? - welcome!
מי שלא? גם בסדר. אני בטוח שימצא את הדרך שלו.
בואו נסכם, כי זה היה ארוך.
אם אתם רוצים לנסות אילוף חיובי/פורס פרי עם הכלבים שלכם עליכם לעשות מספר דברים:
1. לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם ולהבין שיש לכם חלק בהתהוות שלה (גם אם זה כלב חדש, אתם בחרתם בו).
2. לזנוח את כל שיטות הענישה שאתם מכירים ולהתחיל לחפש אלטרנטיבות.
3. להתמסר לגישה ולא לחפף.
4. לשחרר את מה שאתם מכירים על אילוף ולהיפתח לרעיון שיש הרבה שאתם לא מכירים ברוח הפורס פרי.
מי שנשאר איתי עד לכאן יש לכם אות של כבוד ממני והוקרת תודה אמיתית :)
עכשיו תורכם,
מה היה הרגע שבו הבנתם שאין דרך חזרה עבורכם? - שאתם פורס פרי לעד!
ממני,
גיא.
|
|
הוספת תגובה
|
|
|
|
| RSS Feed |  |
|
|
|